# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hatzaddik/761/2/

והנה ביום ששי ערב-שבת-קדש, באו המשלחים מוילנא הנזכרים לעיל ועמדו באכסניא שלי והמשלחים מרבים בהוצאות, על כן לקחו החדר ממני ונתנו להם, ואנחנו עלינו על העליה ועמדנו שם שנים או שלשה ימים עד שעלינו על הספינה ביום רביעי, פרשה הנזכרת לעיל. בתוך שעמדנו שם יחד, דברתי עמהם קצת עד שהתחלנו לכנס בענין וכוח קצת שבין חסידים למתנגדים, כי הם מהכת המתנגדים הגדולים על כל החסידים כמפרסם והתחלתי לדבר עמהם מאמונת חכמים ואני הייתי סבור שעל כל פנים יש להם איזה אמונה בהגאון מוילנא שנקראים על שמו אבל הם השיבו לי מיד, ואחד מהם היה עקר המדבר, וכלם הודו לו, ענה ואמר וכו' וכו' 'אמונה יהיה לי באדם וכו' ?! (בלשון תמה)' כדברים האלה דבר עמי, וכלם הודו לדבריו והתחלתי להתוכח עמו אם-כן מהו אמונת חכמים אבל הם לא הטו אזן לדברי כלל, והשיבו דברי שטות והבל הנוגעים קצת לכפירות כי באמת מי שאין לו אמונת חכמים גם אמונתו בהשם יתברך אינה בשלמות, וכמבאר בדברינו הרבה, ובפרט בהתורה תקעו תוכחה בסימן ח' לקוטי תנינא ואז ראיתי היטב החלוק שבין חסידים למתנגדים, כי ראיתי שאפלו בהתלמיד-חכם שלהם שהם אומרים עליו שהוא תלמיד חכם וחסיד גדול גם בו אין להם אמונה ואחר כך אמרתי להם בפרוש, אני הייתי סבור שאם אין לכם אמונה בגדולי הצדיקים של החסידים, על כל פנים יש לכם אמונה בתלמידי חכמים שלכם, אבל עכשו אני יודע מדרגתכם שאין לכם אמונה כלל: חלק ב', עז.