# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/12-2/

אחד שאל אותו בענין הנהגת התקרבות להשם יתברך, וצוה לו ללמד וכו'. ושאל אותו: הלא איני יכול ללמד. השיב לו: על־ידי תפלה יכולין לבוא לכל. לכל טוב. לתורה ועבודה ולכל הקדשות ולכל העבודות ולכל הטובות שבכל העולמות.

(אמר המעתיק: עין בספר "ירח האתנים" כתב יד מהרב הקדוש מטשערין, זכר צדיק לברכה, על התורה תהומות יכסימו ב"לקוטי מוהר"ן" חלק א' סימן ט' שכתב שם לענין יום הדין של ראש השנה. שעקר דינו של אדם הוא על שלא היה זהיר בענין התפלה. כי על־ידי תפלה יכולין לבוא לכל טוב לתורה ולמעשים טובים ולתשובה ולהנצל מן החטא וכמו שתקנו רבותינו זכרונם לברכה, תפלות הרבה על זה. וזה מובן בדברי רבותינו זכרונם לברכה (ערובין ס"ה), שאמר רבי אלעזר בן עזריה: יכול אני לפטר את כל העולם מן הדין וכו' ומסקו מאי אני יכול לפטר דקאמר מדין תפלה. כי דין תפלה הוא כלל הדין והחשבון של אדם. כי אלמלי היה זהיר ורגיל בתפלה כראוי היה זוכה לתקן הכל. וכמבאר גם במפרשים מעין זה. וכמבאר אצלנו במקום אחר. שזה נלמד מענין נערה המארסה שעקר החיוב שלה למיתה רחמנא לצלן, הוא על דבר אשר לא צעקה וכו', עין שם).

פעם אחת אמר. אם היה מניחין מת לעולם הזה להתפלל בודאי היה מתפלל יפה יפה בכל כחו: שם, סימן קי"א.