# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/13-2/

אמר כי עקר התפלה הוא דבקות להשם יתברך. והיה טוב יותר להתפלל בלשון אשכנז שמדברים בו, כי כשמתפללים בלשון שמדברים בו, אזי הלב סמוך ודבוק מאד בדבורי התפלה, ויכול לדבק עצמו ביותר להשם יתברך. אך כבר תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה סדר התפלה (מחמת שלאו כל אדם יכול לסדר סדר התפלה לעצמו כמובא) על כן אנו חיבים להתפלל בלשון הקדש כמו שסדרו לנו. אבל העקר הוא רק לכון פרוש המלות כפשוטו. שזהו עקר התפלה שמתפללים לפני השם יתברך על כל דבר ודבר. ועל־ידי־זה מתדבקין בו יתברך. (ומי שמתפלל עם כונות הנסתר שבתבת התפלה ואינו ראוי לזה הוא פגם גדול וכו' עין שם) והנה מי שמדבר בלשון הקדש תמיד כגון ירושלמי. אין צריך לחשב בדעתו פרוש המלות, רק שיטה אזנו למה שהוא אומר. וזה עקר כונתו בתפלתו. ואצל הצדיקים אמתיים הגדולים במעלה אצלם כל הכונות של האר"י זכרונו לברכה, וכו' הם פרוש המלות. שבפרוש המלות שלהם כלולים כל הכונות: שם, סימן ק"כ.