# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/22/

צריך לזה זכיה גדולה, שיזכה לישב עצמו שעה אחת ביום ושיהיה לו חרטה על מה שצריכין להתחרט, כי לאו כל אדם זוכה לזה, כי היום חולף ועובר אצלו ואין לו פנאי לישב עצמו אפלו פעם אחת כל ימי חייו. על כן צריכין להתגבר, לראות ליחד לו פנאי ולישב עצמו היטב על כל מעשיו אשר הוא עושה בעולם, אם כך ראוי לו לבלות ימיו במעשים כאלו: שם, סימן מ"ז.

ועין בספר "נחת השלחן" כתב־יד מהרב הקדוש מטשערין ז"ל, בהלכות פסח, שמבאר שם, שעקר התגברות הסטרא־אחרא הוא לסמות עיני האדם שלא להתבונן כלל על דרכיו, בבחינת: "לא יחפץ כסיל בתבונה וכו'". אבל תכף שמעורר כח והארת הנשמה, שהוא בחינת אור הנר, בחינת "נר ה' נשמת אדם", ומתחיל לפשפש במעשיו ולהתבונן על דרכיו, אזי: הבא לטהר מסיעין לו ומעט מן האור דוחה הרבה מן החשך. וזה שמברכין על בעור חמץ בעת הבדיקה. כי הבדיקה בעצמה של החמץ (שהוא מצד היצר הרע) הינו כשמתחיל לחפש ולפשפש במעשיו, זה כבר הוא התחלת הבעור: