# מב

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/42/

אמר: אפלו אם האדם כמו שהוא, אף־על־פי־כן יחזק ויאמץ את לבבו להתפלל להשם יתברך. ואמר שיחשב בלבו: הלא אם אני רחוק בעיני מהשם יתברך כל כך מחמת רבוי עוונותי, אם כן אדרבא, עקר שלמות התפלה על ידי דיקא. כי הלא אמרו רבותינו ז"ל: כל תפלה שאין בה מתפלת פושעי ישראל אינה תפלה, וילפינן מקטרת שהיה בה חלבנה. ואם כן, אם אני כפושעי ישראל חס ושלום, אם כן אדרבא, כל שלמות התפלה על ידי דיקא וכנ"ל. ובודאי אני צריך להתחזק ביותר להתפלל להשם יתברך ולבטח בחסדי השם שישמע ויקבל גם את תפלתי, כי אדרבא, דיקא על ידי עקר שלמות התפלה. כי אי אפשר להקטיר קטרת בלא חלבנה, נמצא שגם חלבנה הוא שלמות הקטרת, וכמו כן הוא לענין תפלה וכנ"ל שבלא תפלתי הגרועה, המצטרפת לתפלת ישראל, לא היה שלמות להתפלה: שם, סימן רצ"ה.

ועין עוד התחזקות גדול לענין תפלה ב"שיחות־הר"ן" (אות רפ"ג), מה שאמר לענין בני־הנעורים, שעל־פי־רב מבלבל אותם בתפלתם, מחמת שלא זכו להתקדש כראוי בקדשת הזווג, ועל כן כשעומדים אחר־כך להתפלל, קשה עליהם מאד להתפלל. והוא זכרונו לברכה הזהיר על זה כמה פעמים, לבלי לפל בדעתו מזה כלל ומה דהוה הוה. ובשעת התפלה צריכין לשכח הכל לגמרי ולהתגבר להתפלל בשמחה כראוי תמיד איך שהוא ולבטח בה' יתברך, שסוף כל סוף יזכה על־ידי התפלה לנצח המלחמה ולהתקדש כראוי. ואמר, שעל זה הצטער אבא בנימין, על תפלתי שתהא סמוך למטתי. מטה הוא לשון זווג. וזהו על תפלתי שתהא סמוכה למטתי, הינו שאוכל להתפלל אחר־כך בסמוך מיד, ולא יבלבל הענין הזה את תפלתי כלל: