# מו

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/46/

בראש השנה האחרון באומן היה אצלו נכדו החכם כמר ישראל, בן בתו הצדקת מרת שרה זכרונה לברכה, ונכדו היה עדין נער קטן בן שלש או ארבע שנים, ואז היה חזק מאד החולאת של רבנו זכרונו לברכה, כי היה סמוך להסתלקותו שנסתלק תכף אחר כך בחל־המועד סכות, ואמר רבנו זכרונו לברכה, לנכדו הנ"ל: ישראל, התפלל עלי להשם יתברך שאשוב לבריאותי. השיב: תן לי הזייגעריל [שעון] שלך ואתפלל עליך. ענה רבנו זכרונו לברכה: הראיתם שכבר הוא גוטער יוד [יהודי טוב - רב]. כי מצוה שאתן לו חפץ בשביל שיתפלל. ונתן לו, ולקח הנער הזייגעריל והלך לו. ואמר בזו הלשון: "גאט גאט לאז דער זיידע זיין גיזונד" [ה' ה' תעשה שהסבא יהיה בריא]. והתחילו לשחוק העומדים שם. ענה רבנו זכרונו לברכה, ואמר: כך צריכין לבקש מהשם יתברך. וכי איך מתפללין להשם יתברך בענין אחר! כלומר שכך עקר התפלה להשם יתברך בפשטות גמור כתינוק לפני אביו כאשר ידבר איש אל רעהו: שם.