# מח

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/48/

לאחד צוה לו רבנו זכרונו לברכה, שיהיה לו התבודדות פעם אחת ביום ופעם אחת בלילה. פעם אחת שאל רבנו זכרונו לברכה, לאיש אחד מאנשיו אם הוא רגיל להיות גונח ומתאנח (שקורין קרעכצין) בשעת התבודדות, והשיב לו הן. שאל אותו עוד אם הוא גונח ומתאנח מעמק הלב. ענה ואמר לו רבנו זכרונו לברכה: כשאני עושה גניחה ואנחה, אם אני אוחז ידי על השלחן אז בשעת האנחה, אז אי אפשר לי אחר־כך להרים ולטל את ידי מעל השלחן, וצריך אני להמתין איזה שעה עד שחוזר בי כחי. פעם אחת אחז רבנו זכרונו לברכה, את הרב הצדיק רבי שמואל איזיק זכרונו לברכה כנגד לבו ואמר לו: בשביל מעט דם כזה (הינו שבחלל הלב) תאבד את העולם הזה והעולם הבא. ובלשון אשכנז: "איבער א ביסעלע בליט זאלסט אהן ווערין דיא וועלט און יענע וועלט. קרעכץ דאס אויס". תרגיל עצמך להתאנח הרבה לפני השם יתברך עד שתפטר את הדם הזה ותכניע את הרע שבו, ותזכה לבחינת: ולבי חלל בקרבי: שם.

פעם אחת דבר רבנו זכרונו לברכה, עם הרב יעקב יוסף מענין עבודת השם כדרכו תמיד, וספר לו משל למלך ששלח את בנו למרחקים ללמד חכמות. אחר־כך בא הבן לבית המלך מלמד בכל החכמות. פעם אחת צוה המלך על הבן לקח איזה אבן גדול מאד (כמו אבן הרחים) ולשא אותו על עליות ביתו. ומסתמא לא היה יכול הבן לשא ולהרים את האבן כי היה אבן גדול וכבד מאד. ונצטער הבן מאד על שאי אפשר לו למלאות רצון אביו המלך, עד שגלה לו המלך דעתו אחר־כך ואמר לו: היעלה על דעתך שאני אצוה עליך דבר כבד כזה לקחת האבן כמו שהוא ולשא ולהרים אותו, התוכל לעשות דבר כזה על־פי חכמתך הגדולה? רק כל כונתי היה שתקח פטיש חזק ותכה ותפוצץ את האבן לחתיכות קטנות, ובזה תוכל להעלות אותו על העליה. כמו כן השם יתברך צוה עלינו שנשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים, ולבבנו הוא לב אבן גדול וכבד מאד ואי אפשר להרים אותו בשום אפן, רק על־ידי שיקח פטיש, שהוא הדבור, ועל ידו יכולין לשבר ולפוצץ את לב האבן, ואז נוכל להרים אותו להשם יתברך, והבן.

עוד פעם אחת דבר רבנו זכרונו לברכה, מענין שצריכין לעסק הרבה באמירת תהלים ותחנות ובקשות והתבודדות וכו'. ושאל אותו הרב הצדיק רבי יודיל זכר צדיק לברכה: איך לוקחין לב? (רצונו לומר איך זוכין שיהיו הדבורים בהתעוררות הלב), השיב לו רבנו זכרונו לברכה: תאמרו לי אצל איזה צדיק קבלתם התעוררות הלב, העקר הוא האמירה בפה, להרבות בפה דבורים של תחנות ובקשות, והתעוררות הלב בא ממילא.

לאחד מגדולי מקרביו צוה לו, בימי נעוריו של המקרב הנ"ל, שבשעת התבודדות ידבר הרבה בפרטיות עם כל איברי גופו ויסביר להם שכל תאוות הגוף הבל, כי הלא סוף כל אדם למות והגוף לקברות יובל, וכל האיברים יבלו ויתרקבו וכו' ועוד דבורים כיוצא באלה. והתנהג כך איזה זמן. ואחר־כך ספר עם רבנו זכרונו לברכה, והתנצל לפניו באשר שהגוף אינו שומע ומרגיש כלל כל טענותיו ודבריו עמו. אמר לו רבנו זכרונו לברכה: חזק בענין זה ואל תרפה יד מזה ותראה אחר־כך מה שיהיה מהדבורים האלה. ושמע לעצתו וקים דבריו עד שזכה אחר־כך שכל איבר ואיבר שדבר עמו בפרטיות נמשך אחר דבריו כל כך עד שיצא מהאיבר הזה שדבר עמו כל החיות ממש ונשאר בלא כח והרגשה כלל. וזה ראה בחוש באיברים החיצונים, כגון אצבעות ידיו ורגליו וכיוצא בזה, עד שכשהתחיל לדבר עם האיברים הפנימיים שהחיות תלוי בהם, כגון הלב וכיוצא, היה צריך לצמצם דבריו מאד בכדי שלא תצא ממנו החיות ממש כנ"ל.

ושמעתי שפעם אחת דבר האיש הנ"ל עם המקרבים אליו מענין איך שהעולם הזה אינו כלום, ומה הוא התכלית מכל עניני הגוף וכו' כנ"ל, ובתוך דבריו נתעלף והתחיל לגוע (ובלשון אשכנז: גיבליבין חלשות) וביגיעות גדולות שב ונתעורר בו חיותו. ואמר אז, שזכה על־ידי קדשת רבנו זכרונו לברכה למדרגה זו, אשר בכל עת שמזכיר עצמו היטב מיראת הענש והסוף והתכלית של כל עניני העולם הזה אזי מרגישין כל איבריו, אפלו אצבע הקטן שברגליו, ממש כמו ששוכבין כבר ומרקיבין וכו', עד שצריך התחזקות גדול להחזיק חיותו בקרבו שלא תצא נפשו ממש רחמנא לצלן. ושמעתי בשם רבנו זכרונו לברכה שאמר גם לכמה אנשים אחרים: "מחמת שהגוף שלכם עב מאד וחזק בהתאוות, על כן דארפט איר איהם אסאך אהן דולען [צריכים אתם להטרידו הרבה] עם דבורים קדושים מענין התכלית". וממילא מובן שצריכין לדבר גם כן עם עצמו דבורים הרבה מענין התחזקות כדי שלא ירפו ידיו לגמרי, חס ושלום (ועין לעיל אות ט"ז).

עוד מובא שם, אשר פעם אחת אמר מורנו הרב רבי נתן זכר צדיק לברכה לאדוננו מורנו ורבנו הקדוש זכר צדיק לברכה בדרך קבלנא: "יגעתי בקראי נחר גרוני כלו עיני מיחל לאלהי". והרים אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק לברכה את ידיו מעט ואמר בלשון רכה: אם כן מה לעשות (כלומר כי בודאי אסור להרהר אחריו יתברך ובודאי צדיק השם). אחר־כך אמר לו: הלא אם דוד המלך עליו השלום אמר יגעתי בקראי נחר גרוני, היה כפשוטו, שכבר קרא כל כך עד שהיה עיף ויגע ממש בקראו גרונו ממש בפשטות, אבל אתה תהלה לקל עדין בכחך וכו':

מאמרים המדברים מענין תפלה והתבודדות כמו שכתוב בספר "לקוטי עצות" הנובעים והיוצאים מהתורות הנפלאות שבספר "לקוטי מוהר"ן" חלק ראשון. ורשמתי אצל כל אות מקור מוצאו מאיזה תורה הוא, למען אם ירצה הקורא לידע הדברים בשרשם וראיותיהם יעין בפנים הספר "לקוטי מוהר"ן" בעצמו: