# נט

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/59/

עקר ההתבודדות הוא בלילה, שאז הכל ישנים, וגם שיהיה המקום מחוץ להעיר שילך בדרך יחידי, דהינו במקום שאין בני אדם הולכים שם אפלו ביום. ועל־ידי־זה שמתבודד בלילה בדרך יחידי כנ"ל ומפנה לבו ודעתו מכל עסקי העולם הזה ומבטל הכל עד שמבטל את עצמו לגמרי. דהינו שבתחלה מתפלל הרבה עד שמבטל מדה זאת ואחר־כך מתפלל הרבה עוד עד שמבטל מדה אחרת, ואחר־כך מתפלל הרבה עוד עד שמבטל את עצמו לגמרי שלא יהיה בו שום גאות ושום ממשות עד שיהיה בעיניו כאין וכאפס ממש, וזוכה על־ידי־זה לבוא לבחינת בטול באמת, על־ידי־זה נכלל נפשו בשרשו באחדותו יתברך האין סוף שנקרא מחיב המציאות כידוע. ועל־ידי־זה נכללין כל העולמות, התלויים בנפשו, גם כן באחדותו יתברך האין סוף שנקרא מחיב המציאות. וזה פרוש המשנה, הנעור בלילה והמהלך בדרך יחידי, הינו כנ"ל, ומפנה לבו מכל עסקי העולם הזה, כדי שיבוא לבחינת בטול באמת, וזה לבטלה, הינו כנ"ל, הרי זה האדם מתחיב, הינו שנכלל באחדותו יתברך שנקרא מחיב המציאות, וזה בנפשו, הינו שנפשו עם כל העולמות התלויים בנפשו נכללים במחיב המציאות כנ"ל: שם, סימן נ"ב.

ועין בספר "עלים לתרופה" (מכתב רצ"ג) אחר שמביא שם בקצרה דברים מועטים מהתורה "הנעור בלילה" הנ"ל, כתב שם בזה הלשון: היכן אנחנו בעולם, שזכינו לשמע כזאת, ועדין מתורתו אנו רחוקים. ואני צועק בלבי עתה על הימים שעברו, כמה שנים שלא זכיתי לקים זאת מרבוי המניעות, אבל אני משמח עצמי על המעט דמעט שזכיתי לפעמים לקים מעט מזה. וגם מה שזכינו לפרש שיחתנו ביום לפניו יתברך, הוא גם כן יקר מאד מאד, כי לאו כל אדם זוכה לקים כל הנ"ל בשלמות. ואשרי הזוכה להתבודדות אפלו ביום, אבל אשרי ואשרי הזוכה לקים בפשיטות הנעור בלילה וכו', עד שיזכה להכלל על־ידי־זה בחיוב המציאות ולהעלות כל העולם התלוי בו, להכלל בו יתברך, שהוא מחיב המציאות. יהי חלקי עמהם לעולם וכו', עין שם כל המכתב. ופעם אחת דבר מורנו הרב רבי נתן זכר צדיק לברכה, מהדרך הקדוש הזה של הנעור בלילה כפי שגלה זאת אדמו"ר הקדוש זצ"ל ואמר אז בזה הלשון: עוד יהיה זמן, שיהיה הדרך הזה דרך כבושה לרבים, (כמו עכשו הוא דרך כבושה בכל בקר להניח טלית ותפלין). ואודות הפחדים שיש בזה, אמר אדוננו מורנו ורבנו זכר צדיק וקדוש לברכה שאם היה לו בן יחיד, היה משלחו יחידי בלילה לשדה, ולא היה חושש לשום דבר. ואמר זאת על כל אדם, שאין לו לפחד כלל (כי שלוחי מצוה אינם נזוקים). ומורנו הרב רבי נתן זכר צדיק לברכה הוסיף לדבר בזה ואמר על זה כמו שכתוב בזהר הקדוש לענין הליכת כלב לחברון להשתטח על קברי האבות, ואיך לא ירא מהענקים שהיו שם. וכתב שם הזהר הקדוש: מאן דאיהו בדחקא לא מסתכל מידי. כך כלב, בגין דהוה בדחקא לא אסתכל מידי ואתי לצלאה על קברי אבהן וכו' [מי שהוא בדחק, לא מסתכל על דבר. כך כלב, משום שהיה בדחק, לא הסתכל על דבר, ובא להתפלל על קברי האבות], עין שם. וכן בענין הזה, כל מי שיודע ומחשב את עצמו היטב, שכהרף עין יפרחו ימיו ויצטרך לתת דין וחשבון מכל מעשיו, ולא יותרו לו על שום דבר וכו', מי שמחשב את עצמו בכל זה בודאי לא יביט על שום פחד מהפחדים וכיוצא. ומכל שכן שבאמת אין בזה פחד כלל, כנזכר לעיל.

גם ספר מורנו הרב רבי נתן זכר צדיק לברכה מעשה מהבעל־שם־טוב הקדוש זכר צדיק וקדוש לברכה: פעם אחת התפלל עם החבריא שלו והתפללו בהתלהבות גדול מאד כדרכם. אחר־כך, כשגמרו תפלתם, ראו שהבעל־שם־טוב הקדוש זכר צדיק וקדוש לברכה הוא בפנים זועפות מאד. ואחר־כך ענה ואמר להם: בעת שהתפללתם, הכניס הבעל־דבר בכל אחד מכם מחשבות של גאות ורמות רוחא, בזה שאתם מתפללים בהתלהבות ובדבקות כזה, ועל־ידי־זה נתעורר למעלה קטרוג עליכם והיה לי יגיעה גדולה עד שהמתקתי זאת. וספר זאת למען דעת כמה וכמה צריכין להרבות בתפלה להנצל מגאות, שהיא תועבת השם. כי יכול להיות, שאפלו שכבר נקים מכל התאוות והמדות רעות אף־על־פי־כן יכול להשאר בלב גאוה טמונה חס ושלום, וכמבאר בהתורה "הנעור בלילה" הנ"ל. ועל כן צריכין בשביל זה להרבות מאד בהתבודדות בתפלות וצעקות לה' יתברך בלילה ובדרך יחידי, עד שיזכה לבחינת בטול באמת, שלא יהיה בו שום גאות ושום ממשות, עד שיזכה על־ידי־זה להיות נכלל עם כל העולמות התלויים בנפשו באחדותו יתברך האין־סוף, שהוא מחיב המציאות כנ"ל: