# סא

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/61/

על־ידי למוד הפוסקים, זוכין להתפלל כראוי בכל לבבו. כי באמת אם היה האדם יודע ומאמין בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו, והוא יתברך עומד עליו בשעת התפלה ושומע ומאזין ומקשיב כל דבור ודבור של התפלה, בודאי היה מדקדק מאד לכון את דבריו, והיה מתפלל בהתלהבות גדול. רק מחמת שלבו חלוק בחינת חלק לבם, ואינו חזק בידיעה זאת בלב שלם, בשביל זה אינו מדקדק כל כך ואינו מכון לבו בתפלתו. וכל זה נמשך מהקשיות והכפירות שבלב, שהם בחינת מחלקת היצר הרע שבלב. ועל כן התקון לזה למוד הפוסקים, שעל־ידי־זה מבטלים מחלקת היצר הרע שבלב בשרשו. כי שרש מחלקת היצר הרע שבלב בהשתלשלות מדרגא לדרגא נמשך ממחלקת שבקדשה שהוא מחלקת התנאים והאמוראים, שזה אוסר וזה מתיר. ועל־ידי למוד הפוסקים מתקן המחלקת שבקדשה הנ"ל, כי הפסק הלכה הוא השלום וההכרעה של מחלקת תנאים ואמוראים. ועל כן על־ידי־זה נתבטל גם מחלקת היצר הרע שבלב וזוכה לישר לבב שלא יהיה לבו חלוק עליו, רק להאמין שהשם יתברך שומע כל דבורי התפלה, ואז זוכה להתפלל כראוי. וזה: "אודך בישר לבב". לבב דיקא בשני יצרין, כמו שדרשו חכמינו זכרונם לברכה, על פסוק "בכל לבבך" - בשני יצריך, אימתי "בלמדי משפטי צדקך" עין שם: שם, סימן ס"ב.

אמר המעתיק מכאן סעד למה שמובא לעיל אות ל' משיחותיו הקדושות אשר שני הענינים האלה, הינו להתפלל ולפרש שיחתו לפניו יתברך וגם למוד שלחן ערוך הם הנהגה כללית על כל איש ואיש בכל יום ויום מימי חייו, כי כפי הנ"ל הם תלויים זה בזה: