# סח

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/68/

אף־על־פי שאין האדם יכול לדבר כלל ונדמה לו שאינו יכול לפתח פיו בתפלתו והתבודדותו מגדל הגשמיות שלו ומכבד צרות הנפש והגוף שעוברים עליו, אף־על־פי־כן צריך להתחזק אז דיקא להכריח את עצמו לקרא לה' מתוך המצר והדחק בחינת: "מן המצר קראתי יה". עקר התעוררות הוא שיתעורר האדם מן המצר והדחק תחלה ועל־ידי־זה יזכה אחר־כך על פי רב לבוא להרחבה גדולה עד שיכול להתפלל ולפרש שיחתו כראוי עד שיוכל לבוא לבחינת רוח הקדש על־ידי־זה דיקא שנתעורר להשם יתברך מתוך המצר והמרירות כזה. וכמו שמצינו אצל דוד המלך עליו השלום בכל תפלותיו, שההתחלה היה מן המצר והדחק שהיה צר לו מאד, כגון מחמת שנפל עליו צרות אבשלום או צרות נבל וכדומה, ואחר־כך בא באותו תפלה לרוח הקדש. וזה בחינת שופר שהרחב הוא למעלה והקצר הוא למטה אצל הפה. וזה בחינת (תהלים ס"ו) "ודבר פי בצר לי", הינו כנ"ל: שם, סימן רע"ט.