# ז

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/7-2/

אמר שעקר ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו בשלמות הוא כשיפרש שיחתו כל כך לפני השם יתברך עד שיהיה סמוך מאד שתצא נשמתו חס ושלום, עד שכמעט יגוע חס ושלום, עד שלא תהיה נשמתו קשורה בגופו כי אם כחוט השערה מעצם צערו וגעגועו וכסופיו להשם יתברך באמת. וכן מבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה (תענית ח'), שאמרו: אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו. הינו כנ"ל. ואמר: הלא כשהשם יתברך עוזר בהתבודדות, יוכל לפרש שיחתו לפני השם יתברך כאשר ידבר איש אל רעהו. וצריכין להרגיל עצמו, שידבר עם השם יתברך כמו שמדבר עם רבו ועם חברו כי מלא כל הארץ כבודו והשם יתברך נמצא בכל מקום: שם, סימן צ"ט.