# ע

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/70/

על־ידי שלמות לשון הקדש (הינו שישמר את הלשון לקדש אותו בדבורים קדושים של תורה ותפלה ותחנות ובקשות ושיחה בינו לבין קונו ואפלו בלשון שמדבר בו, כי אדרבא, כשמדבר בינו לבין קונו צריך דוקא לדבר בלשון שהוא מדבר בו, כי על־ידי־זה מעורר לבו ביותר וכנ"ל), על־ידי־זה זוכין לתקון הברית ולהכניע את הרע הכולל כל התאוות רעות, שהוא תאות נאוף. כי מקרר את חמימותו בדבור של לשון הקדש הנ"ל בבחינת חם לבי בקרבי וכו' דברתי בלשוני. אבל מי שאינו מקרר את חמימותו בדבור של לשון הקדש הנ"ל אז הרוח סערה מקרר אותו במקרה לילה רחמנא לצלן. וכן להפוך, על־ידי תקון הברית זוכין לשלמות לשון הקדש הנ"ל, כי הם תלויים זה בזה. ועל־ידי־זה זוכה האדם לזכך את פניו שיהיו פניו מאירות כל כך, עד שיוכל כל אחד לראות את עצמו בפניו של זה האיש שזוכה לתקון הברית ולשלמות לשון הקדש הנ"ל כמו במראה איך פניו משקע בחשך וישוב בתשובה שלמה להשם יתברך, אפלו בלא תוכחה ובלא מוסר ורק על־ידי ההבטה בפניו לבד: שם, סימן י"ט.