# עא

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/71/

כל אחד כפי תקון הברית וכפי התקשרותו לצדיקי אמת שהם שומרי הברית, כמו כן הוא יכול לטעם מתיקות בדבורי התפלה. ואז "אריה נחית לאכל קרבנו", הינו תפלתו. אבל על־ידי פגם הברית הוא בבחינת מין מרירין וכו' ואז אינו יכול לטעם מתיקות בדבורי התפלה. ואז כלבא נחית לאכל קרבנו, הינו תפלתו. ודע, שעזי פנים שיש בדור הם הם הכלבים העומדים וחולקים על תפלתו של איש הישראלי שעדין לא תקן בריתו בשלמות: שם, סימן נ'.

וכתב על זה בספר "לקוטי עצות" אות תפלה סימן מ"ט: ומזה תבין כמה גדול עוונם של החולקים על תפלת איש הישראלי ורוצים לבלבל את תפלתו כי אף־על־פי שזה האיש שהתפלל לא זכה עדין לתקון הברית ומחמת זה בא עליו המחלקת הזאת שהוא בחינת כלבא נחית וכו' כנ"ל, אבל החולקים אינם פטורים מחמת זה מענשם, כי הם עוקרים את נפשם מן הקדשה ומכניסים עצמם להיות נקראים בשם כלבים ממש, רחמנא לצלן, בחינת והכלבים עזי נפש, על־ידי שחולקים על תפלתו, אף־על־פי שלא תקן בריתו בשלמות וכנ"ל. כי בודאי האדם צריך ליגע עצמו להתפלל בכל כחו אף־על־פי שהוא כמו שהוא ואינו יכול להרגיש מתיקות בדבורי התפלה, וגם היגיעה בעצמה יקרה מאד, כי על זה נאמר: "כי עליך הרגנו כל היום" וכו', כמבאר במקום אחר בדבריו זכרונו לברכה.

והנה עוד מובן מדבריו, זכרונו לברכה, ב"לקוטי מוהר"ן" חלק ראשון סימן ב' אשר כל הפוגם בברית נוטלין ממנו התפלה על־ידי התגברות מחשבות זרות שבאים לבלבל תפלתו. וכן כתב שם בסימן ל', אשר כל הבלבולים שמעולם וכל השטותים וכל ערבוב דעת שיש להאדם בכל היום באיזה עת שיהיה, הכל כאשר לכל בא דיקא בעת התפלה ומשמיע את עצמו אז דיקא, לבלבל את האדם בשעת תפלתו בבחינת: "מי ימלל גבורות ה'", הינו מי שממלל גבורות ה' בעת התפלה אז: "ישמיע כל תהלתו", הינו שמשמיע לעצמו כל ערבובי הדעת שלו וכל הבלבולים שלו. כי תהלה הוא לשון ערבוב ובלבול כמו שכתוב: "ובמלאכיו ישים תהלה", על כן צריכין התגברות גדול מאד מאד בשעת התפלה על אלו הבלבולים והמחשבות זרות שבאים ועולים על לבו אז דיקא.

ואיתא בדבריו זכרונו לברכה, ב"לקוטי מוהר"ן" - תנינא סימן קכ"ב, לענין המחשבות הזרות שבתפלה, כי כל מחשבה זרה היא קלפה וקומה שלמה כמובא, וכשאדם עומד ומתפלל כסדר ואינו משגיח על המחשבות זרות, אז בדרך הלוכו בתפלתו הוא מפיל אותם. לזה חותך יד ולזה חותך רגל וכיוצא בזה בשאר האיברים. כמו למשל בענין מלחמה כשצריך לילך ולעבר בין הרבה רוצחים ואורבים וכשהוא גבור ועובר ביניהם, אז בדרך הלוכו הוא מפיל אותם. לזה חותך יד בדרך הלוכו ומפילו ולזה רגל וכו' וכן הוא ממש בענין התפלה, כשמתגבר להתפלל כסדר ולבלי להסתכל על המחשבות זרות כלל אז הורג אותם או חותך מהם איברים איברים כנ"ל. וכן מבאר עוד בדבריו זכרונו לברכה, בלקוטי א' סימן ע"ב, שאין צריכין להסתכל עליהם כלל ולבלי להביט לאחריו כלל, רק לילך כסדר בתפלתו ועל־ידי־זה ממילא יסתלקו. ואם לא יסיח דעתו מהם אז אדרבא, יתגברו עליו ביותר. כמו האדם הבורח מאיזה דבר ומסתכל מן הצד כלאחר יד על זה הדבר שברח ממנו אז הדבר הזה מתגבר עליו ביותר כן הוא ממש בענין המחשבות. וכן מבאר עוד בדבריו זכרונו לברכה, שהמחשבה ביד האדם להטותה כרצונו. ואפלו אם כבר הרגלה מחשבתו לצאת לחוץ הרבה, אף־על־פי־כן ביד האדם להטותה בכל פעם להדרך הישר, כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד בשום אפן עין שם. ועל כן בודאי כשיתגבר לחשב רק בדבורי התפלה בודאי תדחה המחשבה זרה.

ועין ב"לקוטי הלכות" הלכות תפלין הלכה ו' שזה בחינת עמר שעורים, שצריכין אחר יציאת מצרים לספר הימים לעמר. הינו כי השעורים שהוא מאכל בהמה שהיא בחינת כח המדמה שמשם כל הבלבולים וכל ההרהורים וכל המחשבות זרות, שהם בחינת שערות, מותרי מחין כידוע, כלם הם בבחינת עמר ומדה. כמו כלי שמחזקת מדה אחת ויותר מזה אי אפשר לכנס בה, כמו כן המח הוא כלי שאינו יכול לכנס בו כי־אם מחשבה אחת ויותר מזה אי אפשר לכנס בו בבת אחת. וזה שעורים לשון שערות שהם המחשבות כנ"ל. וזה שסופרין הימים לעמר, הינו כי הימים שהם החיות של האדם, כי כל ימי חייו של האדם נכללים בימים ובזמן, ועקר החיות הוא החכמה שבמח, כמו שכתוב החכמה תחיה ומשם כל המחשבות וכלם הם בבחינת עמר ומדה כנ"ל.

ועל כן אחר יציאת מצרים צריכין להביא עמר שעורים ולהניפו ולמנות ימי הספירה מאותו היום, כי עקר הטהרה מזהמת מצרים שהיא ערות הארץ פגם הברית הוא על־ידי טהרת המחשבה כידוע. ועל־ידי מצות העמר שעורים וימי הספירה יכולים לזכות לברר המדמה שממנו כל המחשבות והבלבולים, ולהמשיך על עצמו קדשה שישמר את עצמו מעתה על כל פנים לתפס מחשבתו לבל תצא לחוץ, ושידע היטב כי אי אפשר שיהיו שני מחשבות ביחד בשום אפן והמח הוא רק עמר ומדה וכלי שאינו יכול לכנס בה רק מחשבה אחת, ועל כן יכול לברח מהמחשבות רעות רק בשב ואל תעשה, הינו שלא לחשב אותה מחשבה רק יעמיק מחשבתו היטב בדברי תפלתו ועל־ידי־זה בודאי תדחה המחשבה הרעה כנ"ל.

ועין בספר "עלים לתרופה" (מכתב שי"ב ובמכתב שי"ג) שכתב שם: והסימן של עמר שעורים אל יעבר מדעתך. ומחזק שם בזה את האדם גם לענין התבודדות ושיחה בינו לבין קונו, וכתב שם: והעקר שלא לחשב הרבה על העבר ועל להבא רק להסתכל על התכלית באותה שעה ולעשות מה שתוכל שיצליח לך לנצח, כי כל דבור ודבור של תורה ותפלה ושיחה בינו לבין קונו הכל הוא הצלחת הנפש הצלחה נפלאה שאין לה שעור עין לא ראתה וכו'. ובפרט שאנו רואים שהבעל דבר עושה את שלו, הרחמן יצילנו, אנו מחיבים לעשות את שלנו לדבר בינו לבין קונו לפרש שיחתו לפניו יתברך, ועל־ידי־זה ימשיך על עצמו הארת וקדשת הנקדה טובה שיש בו, לקשרה אל לבו בקשר אמיץ וחזק וכו'. עין שם. ועל־ידי־זה יזכה להסיר מלבו כל החרפות שהם התאוות רעות והאהבות רעות השוברים לבו של האדם בחינת: חרפה שברה לבי וכנ"ל בסימן נ"ז, עין שם:

מאמרים מהתבודדות מספרי לקוטי הלכות: