# עב

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/72/

עקר המחין של התפלין שהם בחינת דבקות (כנ"ל בסימן נ"ח) הוא בחינת תפלה והתבודדות. כי עקר הדבקות הוא תפלה, כמו שמבאר במקום אחר, ועל שם זה נקראין תפלין לשון תפלה. בחינת נפתולי אלהים נפתלתי, ופרש רש"י מלשון עקש ופתלתל נתעקשתי והפצרתי פצירות ופתילים הרבה למקום להיות שוה עם אחותי. וגם יכלתי שהסכים על ידי. ובבחינה זו צריכין להרבות בתפלה והתבודדות מאד מאד כל ימיו שזה העקר, וצריך להיות עקשן גדול בזה מאד מאד, שאף־על־פי שנדמה לו שדבריו אינם מועילים כלל והוא רחוק מדבריו מאד, וזה ימים ושנים שעוסק בזה ועדין לא פעל כלל, אף־על־פי־כן צריך להיות עקשן בזה. כמו העקשן ממש שעושה הדבר בלי שום טעם, כן צריכין עקשנות גדול מאד בכל עבודת השם בכל עבדא ועצה, אבל עקר עקשנות ביותר צריכין בתפלה ותחנונים והעקר בשיחות של התבודדות. כי צריכין להתחזק מאד להרבות בהתבודדות ושיחה בינו לבין קונו, אף־על־פי שתהיה בדרך עקש ופתלתל כמה פעמים בלי טעם וריח. כי לא בזה ולא שקץ ענות עני אף־על־פי שראוי לבזותו ולשקצו אף־על־פי־כן השם יתברך מלא רחמים בכל עת.

ועין בזהר הקדוש פרשת בלק דף קצ"ה מאריך מאד בגדל יקרת תפלת העני, עין שם. וכל זה נאמר אפלו בעני סתם שמתפלל על צרכיו, על דחקו ועניותו בגשמיות, מכל שכן וכל שכן כשמתחיל האדם לרחם על עצמו ומרגיש עניותו ודחקו במעשים טובים, וטוען לפני השם יתברך ומתחנן אליו לקרבו לעבודתו, ושופך לבו לפניו בבכיה ותחנונים, כמה וכמה יקרה תפלה זו בעיני השם יתברך יותר מכל התפלות שבעולם. ואף־על־פי שזה כמה שמתפלל ומתבודד ונדמה לו שלא פעל כלל, אף־על־פי־כן כל דבור ודבור אינו נאבד וכלם מנויים וספורים וגנוזים באוצרותיו יתברך, וגם כי אי אפשר להאדם כלל לידע בזה הגוף אם פעל בעבודת השם אם לאו. ואפלו אם לא פעל כל ימיו כי אם כחוט השערה אחת גם זה יקר מכל חיי העולם הזה ועל כן צריכין להתחזק בזה מאד בלי שעור, וכשיהיה חזק כנ"ל בבחינת: "נפתולי אלהים נפתלתי", אז סוף כל סוף בודאי יזכה לפעל בקשתו ולהתקרב להשם יתברך באמת ולהיות שוה עם אחיו הכשרים והצדיקים: לקוטי הלכות, הלכות תפלין, הלכה ה'.