# עג

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/73/

ההתבודדות צריך להיות עד שיבטל את עצמו אל השם יתברך לגמרי, שיבטל כל רצונותיו לרצון השם יתברך. וזה בחינת משפט, שצריך האדם לשפט את עצמו ולישב את עצמו על כל דבר, אם כך ראוי לו לבלות ימיו וכו', ועקר התבודדות והשיחה צריך להיות בהתחזקות רצונות טובים להשם יתברך ויסלק מחשבתו מכל הבלי העולם ויבטל רצונו אליו יתברך, עד שמכל ארבע רוחות העולם שנתפזר דעתו לשם ישוב מכלם לדל"ת דאחד להכלל באחדותו ורצונו יתברך. ועל־פי רב בשעת התבודדות וישוב הדעת רואה בעצמו שאין לו שום מקום בכל ארבע רוחות העולם לברח לשם ולהתחבא שם מפגעי העולם בגשמיות וברוחניות בגוף ונפש וממון בחינת: "אנה אלך מרוחך" וכו', עד שרואה שאין לו מנוס כי אם אליו יתברך לבד בבחינת: "כי ממך נסתי ושבתי עדיך". כי השם יתברך נמצא בכל עת לכל קוראיו, אפלו אם נתעו כמו שנתעו. כי רחמיו אינם כלים לעולם.

וכל מי שזוכה להתחזק בזה להיות רצונו חזק תמיד אל האמת, ולא ירפה את הרצון הטוב אפלו אם יעבר עליו מה, בודאי סוף כל סוף יהיה אחריתו טוב. ואלו שרגילין בהתבודדות הם בטוחים מכל צר ואויב ומשטין, כי הם מסתירים עצמם בצל כנפיו יתברך תמיד, ומי זה ערב את לבו לגשת אל השם יתברך שהם מסתירים עצמם אצלו יתברך בחינת: "כי אתה ה' מחסי". וזה בחינת: "וישכן ישראל בטח בדד" וכו' בחינת: "כי אתה ה' לבדד לבטח תושיבני", שעל־ידי התבודדות שוכנים בטח. עין שם שמפרש בזה את הכתוב: "הן עם לבדד ישכן", שהם מתבודדים בינם לבין עצמם היטב היטב מה יהיה סופם ותכליתם, שזהו כל ענין השיחה בינו לבין קונו, "ובגוים לא יתחשב" שאינם חושבים בדעתם מעשה הגויים שרודפים אחר הממון, "מי מנה עפר יעקב", מה שנעשה מכל פסיעה ופסיעה מזה שהולכים לדבר מצוה להתבודד ולישב עצמו היטב "ומספר את רבע ישראל" בחינת ארבעה דגלים בחינת דל"ת דאחד כנ"ל, עין שם כל זה באריכות: שם, הלכות ברכות השחר, הלכה ה.