# עח

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/78/

צריכין תמיד להתחזק להרבות בתפלה ותחנונים ושיחה בינו לבין קונו כדי לעורר בכל עת נקדתו הטובה שתאיר ללבו, עד שיתבטלו ממנו על־ידי־זה כל החרפות ואהבות רעות השורין על לבו, שהם בחינת ערלת לב כנ"ל בסימן נ'. אך מחמת שבכל עת מתגברים החרפות לב להעלים ולהסתיר אור נקדתו הקדושה השיך ללבו בעת ההיא, על כן על־פי רב, דרך האדם הרוצה לעסק בזה, לפרש שיחתו בינו לבין קונו, נדמה לו בכל פעם שעתה אינו יכול לדבר ואינו יודע מה לדבר כלל ולבו אטום מאד וכו' כידוע. וכל זה נמשך מהחרפות לב, ערלת לב הנ"ל. אבל באמת הוא שקר גמור ומעשה בעל־דבר, כי אם יאמר כן אזי יהיה נדמה לו לעולם כן, שעתה אין לו לב ואינו יכול לדבר ולא ידבר לעולם חס ושלום, ועל־ידי־זה בעצמו מתגברין עליו החרפות לב ערלת לב בכל פעם ביותר. כי עקר בטול ערלת לב הנ"ל הוא על־ידי שמקשר את לבו לנקדתו הקדושה על־ידי דבור פיו, ששופך שיחו לפני השם יתברך ומעורר נקדתו הטובה.

על כן צריכין להתחזק בזה לידע ולהאמין, שבודאי אין עת בעולם שלא יוכל אז לקשר עצמו להנקדה השיך ללבו בעת ההוא ולהתגבר מאד לדבר בזה כפי מה שיוכל, ולבקש ולחפש בדבוריו את אור נקדתו הקדושה. ואף־על־פי שבודאי אי אפשר להאדם לידע כל זה בפרטיות, מה הוא הנקדה השיך ללבו בעת וברגע הזאת דיקא, אף־על־פי־כן צריך הוא להאמין תמיד שבודאי יש עתה בחינת נקדה טובה השיכה ללבו בעת ההיא דיקא ולקשר עצמו אליה, שעל־ידי־זה יתקן מכל מקום שהוא. ובאמת צריכין על־זה תפלות ותחנונים הרבה לזכות למצא הנקדה השיכה ללבו בעת ההיא דיקא, וזה בחינת: "על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא", "לעת מצא" דיקא, שיזכה תמיד למצא הנקדה כפי העת והזמן, שזה בחינת ההתבודדות ושיחה בינו לבין קונו, שעל־ידי־זה זוכין לקשר את עצמו בכל עת להנקדה השיכה ללבו בעת הזאת. וכל זה הוא בחינת משפט, ששופט ודן את עצמו ומוכיח את עצמו לקים את כל דברי התורה. וצריכין לכון המשפט, לשפוט את עצמו בכל עת ובכל יום כפי העת והזמן. וזה בחינת: "ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה'" וכו' ,בחינת התחנונים והתבודדות הנ"ל "לעשות משפט עבדו" וכו', שעל־ידי־זה ממשיכין בחינת המשפט הנ"ל "דבר יום ביומו" כראוי לפי זה הזמן והיום והשעה: שם, הלכות מלמדים הלכה ג.