# עט

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/79/

האדם צריך לידע עצם התרחקותו מהשם יתברך. ואף־על־פי־כן ידע ויאמין, שמצד רחמיו יתברך הוא קרוב מאד לכל אחד ואחד אפלו להרחוקים מאד. והעקר על־ידי הדבור. כי על־ידי הדבור אנו יכולין לקרות אותו מרחוק מאד והוא מתקרב אלינו על־ידי־זה, כמו שכתוב: "קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת", וכתיב: "ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראנו אליו". וזה בחינת: "בורא ניב שפתים" בחינת הדבור, על־ידי־זה דיקא זוכים לבחינת: "שלום לרחוק ולקרוב" בחינת ההתרחקות וההתקרבות הנ"ל. שידע באמת ההתרחקות מצד עצמו וההתקרבות מצד רחמיו יתברך. ומי שנותן לבו לדקדק ולהבין פרוש המלות של המקרא הזה, בורא ניב שפתים יוכל להבין מזה עצות איך להתחזק בענין השיחה בינו לבין קונו, שזה עקר התקון לענין רחוק וקרוב הנ"ל.

כי על־ידי השיחה הנ"ל יוכל לפרש ולשיח הכל לפני השם יתברך לפרש בשיחתו עצם התרחקותו מהשם יתברך, ואף־על־פי־כן יתקרב להשם יתברך על־ידי־זה דיקא על־ידי שיזכר עצם רבוי רחמיו יתברך בלי שעור כאשר גלו לנו אבותינו ורבותינו זכרונם לברכה. אבל על פי רב השיחה הנ"ל בעצמה קשה מאד כי מעצם התרחקותו אין לו דבורים לדבר כלל, כידוע למי שרוצה להרגיל עצמו בזה. אבל כבר הזהירו לנו רבותינו זכרונם לברכה, להתחזק בכל מיני התחזקות לנהג הנהגה זאת בכל יום. כי ההכנה והרצון לבד שמכין את עצמו ורוצה לדבר, רק שאינו יכול לדבר, גם זה יקר מאד אצלו יתברך (וכמו שכתוב לעיל אות ב'). ואם יהיה חזק בזה הרבה בודאי יעזר לו השם יתברך ויברא לו דבורים בבחינת: "בורא ניב שפתים", בורא ממש, כי הדבורים הבאים להאדם הם בחינת בריאה חדשה ממש, כי בודאי הוא רחוק מדבורים מאד מחמת התרחקותו מהשם יתברך, אבל כשהוא חזק בעבודה זאת ומכין עצמו לדבר ולשיח בינו לבין קונו, וחזק בזה איזה שעה ברצונות וכסופים חזקים, אז השם יתברך עוזרו ושולח לו דבורים לתוך פיו שהם בחינת בריאה חדשה ממש, שהשם יתברך ברחמיו ברא לו דבורים והזמינם לתוך פיו, בבחינת: "בורא ניב שפתים", בורא דיקא. ועל־ידי־זה דיקא זוכה לבחינת: "שלום לרחוק ולקרוב" כנ"ל.

וכמו שכתוב: "לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון", שהאדם צריך להעריך לבו, הינו בחינת ההכנה הנ"ל, ואז השם יתברך שולח לו דבורים לתוך פיו בבחינת: "ומה' מענה לשון". וכמו שכתוב: "ה' שפתי תפתח" וכו', שהשם יתברך בעצמו, כביכול, פותח לו את שפתיו לדבר ולשיח את אשר בלבבו. כי הכל מאתו יתברך, רק האדם צריך להכין את עצמו ברצונות וכסופים קדושים וה' יעזרו לדבר ולפרש שיחתו כראוי בשלמות: שם, הלכות שלוח הקן הלכה ה'.

ועין עוד בספר "עלים לתרופה" (מכתב כ"ז) מענין התחזקות בהתבודדות, להשתוקק ולכסף בכסופין ורצונות טובים דקדשה ולהוציאם בפה לצעק בכל עת לרחמיו המרבים, כאשר הזהירנו אדוננו מורנו ורבנו, זכר צדיק לברכה. וכתב שם בזו הלשון: בני ידידי וחביבי. שישו מעי בראותי שתודה לאל דברי רבנו הנשגב ז"ל, עושים רשם בלבכם. כי דבריו חיים וקימים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים, כי אם אמנם הם דברי פשיטות ותמימות, אבל כבד וקשה מאד לקבלם מרבוי המסכים המבדילים ובלבולי הדעות של כל אחד, והשטותים של כל אחד הנקראים אצל העולם חכמות. שהם מסבבים ומעקמים הלב מאד בכמה דרכים נבוכים. והעקר במה שמחליש דעת האדם ועושה עצמו כאיש אמת, עד שרבים מחכמים כאלה אומרים בלבם מה יועילו לי דברים כאלה, הלא אף על פי כן, אני יודע בעצמי האמת, מה שאני עושה ומה שנעשה עמי וכו' וכו', עד שמתחיל לרחק עצמו מצעקה ותחנונים. וכתיב (ירושלמי ברכות ט.) "יום תעזבני יומים אעזבך", עד שחולפים חס ושלום ימים או שנים שמתרחק מאד. אשרי אדם שומע לו לשקד על דלתי תורתו ושיחותיו הקדושים יום יום, להתחיל בכל פעם מחדש להשתוקק ולכסף בכסופין ורצונות חדשים דקדשה, ולהוציא הכסופין בפיו, בדברי שיחות ותחנונים וצעקות ושועות וגניחות ואנחות ולפרש שיחתו בכל יום כבן לפני אביו, יהיה איך שיהיה, יהיה איך שיהיה. ואפלו אם לא יוכל לדבר כלל, יחזק את עצמו, ויכין את עצמו בכל פעם לצעק ולהתחנן איך שיוכל איך שיוכל, כי שום צעקה ודבור אינו נאבד, ואפלו רצון בעלמא אינו נאבד, כי לית רעותא טבא דאתאבד. אשריך בני אם תחזק עצמך לילך בדרך שכתבת וכו', עין שם: