# פג

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/83/

מענין מחאה המבאר בדין חזקת קרקעות, שכל זמן שהוא מוחה אז אין חזקת המחזיק מועילה כלום, מובן היטב איך שצריך כל אדם להתחזק בכל פעם בתפלה ותחנונים והתבודדות וצעקה להשם יתברך יהיה איך שיהיה אפלו אם יעבר עליו מה. כי אפלו אם רואה שאינו פועל חס ושלום בתפלתו, ואדרבה, הרע מתגבר עליו ביותר, אף־על־פי־כן ידע ויאמין שפועל הרבה בתפלתו וצעקתו, כי על כל פנים צעקתו ותפלתו הוא בחינת מחאה הנ"ל. כי קדשת כל אחד מישראל הוא בחינת קדשת ארץ ישראל, וכשהרע מתגבר על האדם בתאוות ומדות רעות, וזה בחינת שרוצים לגרשו חס ושלום מהסתפח בנחלת השם שהוא ארץ־ישראל. וכל מה שחותר לשוב לקדשתו, אין מניחין אותו מעצם ההתגברות שמתגרין בו, והוא אינו מתגבר נגדם כראוי. ועל כן כשמתגבר אף־על־פי־כן בתפלה וצעקה להשם יתברך אזי לא יוכלו לגרש ולכבש חלקו בארץ־ישראל חס ושלום בשום אפן. כי תפלתו וצעקתו הוא בחינת מחאה, שעל־ידי־זה אין יכולה הסטרא־אחרא להחזיק בנחלתו חס ושלום בשום אפן, כי אין חזקה מועלת כשיש מחאה נגדה: שם, הלכות חזקת מטלטלין הלכה ה'.