# פה

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/85/

עקר התשובה הוא תפלה. כי תשובה הוא בבחינה למעלה מהתורה ששם נתהפך הכל לטובה וזדונות נתהפכין לזכיות. ולזה זוכין על ידי תפלה, כי תפלה הוא גם כן בחינת למעלה מהתורה כמבאר בפנים וכנ"ל. ועל כן מי שרוצה לשוב להשם יתברך באמת, עקר התשובה שלמה הוא על־ידי תפלה, דהינו שיתפלל תמיד להשם יתברך שימחל ויסלח לו על מה שפגם וירחם עליו מעתה ויצילהו מעוונות. כי באמת כל אדם הוא בסכנה גדולה ועצומה בזה העולם, ובפרט הבעל תשובה שכבר נכשל במה שנכשל, ובכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' ואיך יזכה לשוב, כי תכף כשרוצה להתגבר על מה שצריך להתגבר, מתגברין עליו ביותר. על כן העקר הוא תפלה והתבודדות. שצריך להרגיל את עצמו להתבודד בכל יום בינו לבין קונו, ולהפיל תחנתו לפני השם יתברך המלא רחמים בכל עת שיזכהו לשוב בתשובה שלמה באמת. ואפלו אם רואה שאינו פועל עדין בתפלתו כי עדין מתגברין עליו ביותר, אף־על־פי־כן יעשה את שלו ויתפלל תמיד להשם יתברך אולי יחוס אולי ירחם. כמו שכתוב: "קוה אל ה'" וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: ואם לא נתקבלה תפלתך חזר וקוה. וכל זמן שאין האדם חזק בדעתו שתמיד יקוה לה' ויעתיר אליו אף אם יעבר עליו מה עדין אין תשובתו שלמה. כי מי יודע מה ילד יום, אולי יבוא עליו נסיון או מכשול וכו' ומי יודע אם יעמד בקשרי המלחמה. אבל אם האדם חזק בדעתו שאפלו אם חס ושלום לא יעמד בנסיון, ואפלו אם יהיה חס ושלום איך שיהיה, אף־על־פי־כן יקוה תמיד להשם יתברך, בבחינת: "ואציעה שאול הנך". אז הוא בטוח בודאי שבודאי יזכה לתשובה שלמה, כי סוף כל סוף ישוב להשם יתברך, מאחר שחזק בדעתו שלא יפל משום דבר שבעולם: שם, הלכות אונאה, הלכה ג.