# צז

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/139/97/

מבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה, שהפליגו מאד במעלת קרבן מנחה, שהיא קרבן העני, שאף־על־פי שאינו יכול להביא פר ואיל וכבש וכו', אף־על־פי־כן מצא לו השם יתברך תקנה, שיביא עשירית האיפה קמח שהיא חביבה מאד בעיני השם יתברך, כי נאמר בה "ונפש כי תקריב קרבן מנחה", לרמז שמעלה עליו הכתוב כאלו הקריב נפשו. ובמדרש רבה פרשת צו אמרו לענין מעלת קרבן מנחה: ולא עוד אלא שכל הקרבנות אינם באים חצים וזה באה חציה מחציתה בבקר ומחציתה בערב, ולא עוד אלא מי שמקריב אותה מעלה עליו הכתוב כאלו מקריב מסוף העולם ועד סופו וכו', עין שם. גם אמרו במדרש רבה לך־לך: כל הקרבנות גלה הקדוש־ברוך־הוא לאברהם אבינו: עגלה משלשת ועז משלש ותור וגוזל שהם בחינת פרים וכו' ועופות, חוץ מעשירית האיפה, ויש מאן דאמר שם שגלה לו גם קרבן עשירית האיפה רק ברמז. וכל זה מרמז לענין תפלת העני המבאר בזהר הקדוש פרשת בלק דף קצ"ה, שהיא יקרה מאד בעיני השם יתברך עין שם. כי עקר הקרבן עתה הוא תפלה, כי על־ידי־זה עקר התשובה בחינת: "קחו עמכם דברים ושובו אל ה'" ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: אינו מבקש מכם אלא דברים. כי צריך האדם לדעת כשמרגיש עניותו ושפלותו בגשמיות וברוחניות, אפלו כשלא יוכל להתפלל ולפרש שיחתו לפניו יתברך בשלמות כראוי, אף־על־פי־כן כשיתגבר להתפלל ולשוח לפניו יתברך איך שיוכל מתוך מרירות דמרירות עניותו וגלותו בגשמיות ורוחניות אפלו בבחינת: "תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו", כמו השופך מים, בבחינת: "שפכי כמים לבך", אפלו אם נדמה לו שהוא בלי שכל ובלי כונה הראוי, אף־על־פי־כן את כל אשר עם לבבו שופך שיחו לפניו יתברך, וגם אם התפלה הזאת בעצמה מערבת בפסלת ובמחשבות מקלקלות הרבה, שבודאי אינה ראויה לעלות חס ושלום, אף־על־פי־כן רבים רחמיו יתברך כל כך,שאפלו איך שהוא מאחר שמתגבר להתפלל מתוך מרירות דמרירות עניותו ודלותו, הקדוש־ברוך־הוא מרחם עליו ומקבלה. ולא עוד אלא שתפלה זאת דוקא מגיע תקונה עד אין קץ, מסוף העולם ועד סופו, כי תפלה כזאת דוקא יקרה מאד אצל השם יתברך והוא סוד שאי אפשר להשיג כלל עד היכן מגיעים רחמיו יתברך, כל זמן שאין האדם מיאש עצמו מהצעקה והתפלה.

וכל הגאלה האחרונה תלויה בזה כי בזה תלוי עקר תקון התשובה, לבלי ליאש עצמו אפלו בדלי דלי דלות וכו', ועל כן זה הסוד לא נתגלה אפלו לאברהם אבינו רק ברמז, כי אי אפשר לגלות זה הסוד בפרוש עד היכן רחמיו ורבוי סליחתו מגיע, שזה בחינת: "ואל אלהינו כי ירבה לסלח" שדרשו במדרש ויקרא: זה עשירית האיפה, הינו כנ"ל. רק כל אחד צריך להבין בעצמו שיחוס על עצמו ואל יתיאש עצמו מן הרחמים לעולם כי "חסדי ה' לא תמנו ולא כלו רחמיו". ועצם החסד הזה מתגלה בכל דור ודור על ידי הצדיקים שממשיכים בחינת התנוצצות משיח, שעושה עצמו תמיד עני ואביון בחינת: "ואני עני ואביון" שאמר דוד, בחינת: 'עני ורוכב על החמור', והוא עוסק לתקן ולהושיע לכל העניים בבחינת: "יחוס על דל ואביון" וכו', והם מרמזים לנו יקרת ה"תפלה לעני כי יעטף" בצרתו, אפלו אם תפלת העני הזאת אינה בשלמות, עד היכן מגיע תקונה. וזה בחינת קרבן מנחה שבאה חציה (הינו תפלת העני שאינה בשלמות ומערבת במחשבות מקלקלות הרבה אף־על־פי־כן הקדוש־ברוך־הוא מקבלה כנ"ל) ומי שמקריב אותה מעלה עליו הכתוב כאלו מקריב מסוף העולם ועד סופו, הינו כנ"ל: שם, הלכות תפלת המנחה, הלכה ז.