# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/140/1-3/

על־פי המאמרים האלה הנ"ל יתבאר ענין ראש־השנה ויום־הכפורים וסכות וארבעה מינים והושענא רבא ושמיני עצרת וכו' כי כל עבודתנו בימים האלה שמראש־השנה עד שמיני עצרת הכל בשביל המלכות דקדשה, לבנותה פרצוף שלם וליחדה עם זעיר אנפין כמבאר בכונות, הינו שכל כונתנו בימים האלה לבנות את התפלה להקים אותה מנפילתה. כי עכשו התפלה, שהיא בחינת מלכות דוד, נפלה מאד כמאמר רבותינו זכרונם לברכה: "כרם זלת לבני אדם" - אלו דברים העומדים ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהם ומאי ניהו תפלה. וזה עקר כל עבודתנו בימים הללו להקים את התפלה בחינת מלכות ולבנותה בנין שלם.

והנה יש שני בחינות תפלות. יש תפלה שהיא למטה מהתורה והיא טפילה להתורה ויש תפלה שהיא בחינה אחת עם התורה ממש וגם היא גבוהה מהתורה. הינו כי יש תפלה שמתפללין על צרכיו, דהינו על פרנסה ובנים וחיים ורפואה וכו', וזאת התפלה נקראת חיי שעה והיא למטה מהתורה וטפלה אליה. כי בודאי מי שמתפלל על צרכי גופו ואינו מתכון כלל בשביל התורה, רק הוא מתפלל שיתן לו השם יתברך בני חיי ומזוני וכו' להנאתו ולצרך גופו, זאת התפלה בודאי אין לה שלמות כלל. כי מי שאינו מסתכל על התכלית האחרון האמתי למה לו חיים, ומה הנחת רוח להשם יתברך מתפלתו שמתפלל שיתן לו השם יתברך פרנסה וממון בשביל למלאת תאות בטנו, ויכול להיות שיהיה בבחינת "עשר שמור לבעליו לרעתו", ועל כן על תפלות כאלו קורא תגר בזהר הקדוש 'צווחין ככלבין הב לן חיי הב לן מזוני' וכו' (אמר המעתיק: בזה יכולין אנו לפרש כפשוטו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, (מסכת יומא י"א:): ודברת בם, ולא בתפלה, הינו על תפלות כאלה, עין שם בפרוש רש"י ותוספות). כי אין להשם יתברך נחת מתפלה שהיא בשביל צרכי הגוף, כי אם כשזה המתפלל מתכון בתפלתו בשביל קיום התורה שיהיה לו בני חיי ומזוני, כדי שיזכה לעשות רצונו יתברך ולקים תורתו ומצוותיו באמת. ואם כונתו באמת בשביל זה בודאי יש להשם יתברך נחת רוח מתפלה זאת, רק אף־על־פי־כן תפלה כזאת היא למטה מהתורה וטפלה אליה. כי הלא העקר הוא התורה, רק הוא מתפלל על צרכי הגוף בכדי שיוכל לקים על־ידי־זה את התורה, ועל כן תפלה כזאת היא טפלה להתורה ולמטה ממנו.

ועל המאריך בתפלה כזאת אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה'. כי הלא אף־על־פי־כן לעת עתה התפלה זאת היא בשביל צרכי הגוף, שזה חיי שעה, רק שצריכין אותה בשביל התורה שהיא חיי עולם. על כן בודאי עסק התורה בעצמה בודאי גדול מתפלה כזאת, ותפלה כזאת צריך שמירה גדולה שלא יתאחזו בה החיצונים, הינו כי מאחר שמתפלל על צרכי הגוף רק שכונתו בשביל התורה, על כן בקל תוכל הסטרא אחרא להתאחז בו ולהטות כונתו בשביל צרכי הגוף בעצמו.

ועל כן כשהתפלה, שהיא בחינת מלכות, היא בבחינה זאת, זה בחינת מה שמבאר בכונות, שהמלכות דבוקה כביכול עם זעיר אנפין אחור באחור כדי שלא יינקו ממנה החיצונים, כי בחינת זעיר אנפין הוא בחינת התורה הקדושה, כמובן בכונות קריאת התורה ובשאר מקומות. הינו כי אז אין להמלכות שהיא בחינת התפלה פרצוף בפני עצמה, רק היא דבוקה עם התורה שהיא בחינת זעיר אנפין ובלא התורה אין לה ענין וחשיבות כלל כנ"ל, וגם צריכה שמירה שלא יתאחזו בה החיצונים כנ"ל.

אבל עקר שלמות בנין התפלה היא כשאדם מתפלל רק על צרכי נשמתו לבד. דהינו שכל תפלותיו לזכות ליראת השם ולעבודתו יתברך ולזכות לקים את התורה שלמד, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה. ותפלה כזאת אינה טפלה ללמוד התורה, אדרבא, היא עקר קיום התורה, מאחר שמבקש רק לקים את התורה, שזה עקר שלמות התורה, וזאת התפלה היא שוה להתורה וגבוהה ממנה כביכול. כי הלא העקר הכונה בלמוד התורה היא כדי לקים את התורה, וזה כל כונתו בתפלתו, שמבקש רק ליראה את השם ולקים את התורה, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום: "אחת שאלתי מאת ה'" וכו'. נמצא שהתורה והתפלה שניהם שוים בקומתם ואף גם התפלה גבוהה יותר בבחינת אשת חיל עטרת בעלה ובבחינת: "ראשית חכמה יראת ה'", דהינו תפלה כזאת שהיא בחינת: "אשה יראת ה'" היא ראשית ולמעלה מהחכמה שהיא התורה, כי על ידה זוכין לקים את התורה שזה העקר.

וזה בחינת כל כונת הנסירה שאנו עוסקים בראש־השנה להמתיק הדינים ולבטל אחיזת החיצונים, שיניקתם מתקף הדינים חס ושלום, כדי לנסר את המלכות שלא תהיה בבחינת אחור באחור, רק שתהיה פרצוף שלם בפני עצמו ותתיחד בבחינת פנים בפנים, כמבאר בכתבי האר"י זכרונו לברכה. הינו כנ"ל שאנו עוסקין אז להמשיך שלמות תקון התפלה בעולם, שכל אחד ואחד יהיה עקר תפלתו רק על היראה, ליראה את השם הנכבד והנורא ולקים מצוותיו בשלמות, ועל כן מתחילין בראש־השנה ובכן תן פחדך וכו' שזה עקר שלמות התפלה כנ"ל: