# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/140/11-3/

וזה: "עד מתי תתחמקין הבת השובבה כי ברא השם חדשה בארץ נקבה תסובב גבר", ופרש רש"י הפסוק לענין תשובה וזה לשונו: תתחמקין תסתרי ממני שאת בושה לשוב אלי מפני דרכך, הנה חדשה נבראת בארץ שהנקבה תחזר אחר הזכר לבקשו שישאנה לשון אסובבה בעיר אבקשה וכו', עד כאן לשון רש"י. ולכאורה מה ענין נקבה תסובב גבר שהנקבה תחזר אחר הזכר וכו' לענין תשובה? אך על־פי הנ"ל מבאר היטב, כי איש ואשה זכר ונקבה שרשם למעלה במקום גבוה מאד, שכל היחודים העליונים תלויים בהם, כמובן בכל ספרי הזהר הקדוש וכתבי האר"י זכרונו לברכה, והם בחינת הקדוש־ברוך־הוא וכנסת־ ישראל. והם בחינת תורה שבכתב ותורה שבעל־פה שהם בחינת תורה ותפלה. כי תפלה הוא בחינת תורה שבעל־פה. כי עקר שלמות התפלה הוא כשעושה מהתורה תפלה, וזה אי אפשר כי אם על־ידי בחינת תורה שבעל־פה שהיא בחינת כלליות כל החדושין דאוריתא, שכלם נמשכים מבחינת רוחו של משיח שיזכה להתחדשות התורה בתכלית השלמות שהוא בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה.

ועל־ידי חדושים אלו יהיה נמשך זה הדרך בשלמות בעולם לעשות מהתורות תפלות כנ"ל, ואז לא נתביש לשוב להשם יתברך אפלו אם עשינו מה שעשינו ואפלו אם אנחנו עכשו כמו שאנו יודעים בעצמנו כל אחד ואחד, אף־על־פי־כן על־פי הדרך הזה לעשות מהתורות תפלות הנמשך עתה מבחינת התנוצצות משיח שמתנוצץ לבוא במהרה בימינו, כי בודאי לא יתמהמה עוד חס ושלום כמו שהתמהמה עד הנה, על־פי דרך זה אנו יכולין כלנו איך שהוא לשוב להשם יתברך, מאחר שכל תשובתנו ותקותנו ותוחלתנו להשם יתברך הוא רק על־ידי תפלה שאנו מצפים ומבקשים ומתחננים מהשם יתברך שישיב אותנו אליו ויעזרנו ויושיענו בגבורתו הגדולה ובחסדיו הנפלאים לקים את כל התורה מעתה. על כן בודאי עתה אין לנו לפל בדעתנו מלהתפלל לשוב להשם יתברך מחמת שמעשינו אינם כהגן, כי הלא אדרבא זהו בעצמו בקשתינו מהשם יתברך שהוא יעזרנו לתקן מעשינו ובזה אנו יכולים לעסק תמיד, עד שירחם עלינו מן השמים למלאות בקשתינו. ובאמת מי שהוא חזק בדרך הזה להרבות בהתבודדות ולעשות מהתורות תפלות ולהרבות בתפלות כאלו תמיד סוף כל סוף בודאי ישוב להשם יתברך כאשר הבנתי מפי אדוננו מורנו ורבנו הקדוש.

וזה שצועק הנביא: "עד מתי תתחמקין הבת השובבה", הינו שהנביא קורא תגר וצועק וקורא בקול גדול אים ונורא על מה שאנו נופלין בדעתנו בכל פעם מלשוב מחמת רבוי מעשנו הרעים, שהיינו שונים באולתנו פעמים אין מספר כידוע, שרב המתרחקים מהשם יתברך שהוא מחמת נפילות האלה מאחר שרואים שזה כמה שחפצים לשוב ובכל פעם נופלים יותר, והבעל דבר מתגרה ומתגבר עליהם יותר ויותר, ומחמת זה נתרשלו ידיהם מלשוב עוד כאלו אפס תקוה חס ושלום, ועל זה צועק הנביא: "עד מתי תתחמקין" עד מתי תסתרי ממנו שאת בושה לשוב אלי מפני דרכך, הנה חדשה נבראת בארץ, שהנקבה תחזר אחר הזכרים. הינו שהנקבה האשה יראת השם שהוא בחינת התפלה רודפת אחר התורה שזה היא רק כשעושין מהתורות תפלות, כי מה שעכשו דרכו של איש לחזר אחר אשה זהו מחמת קטנותה במעלה, כי עכשו התפלה בקטנות ורב התפלות הם צרכי הגוף ואז אין להתפלה פתחון פה לרדף אחר התורה ולתבע אותה, כי התפלה שהוא לצרכי הגוף אין לה שלמות כי אם על־ידי התורה וכו' כנ"ל בתחלת הדרוש.

ועל כן בודאי אין זה דרך הטוב והאמת לומר אלמד תורה כדי שאוכל להתפלל על צרכי הגוף, כי זה הוא בחינת 'אל תעשם קרדם לחתך בהם', כי עקר כונתו על צרכי הגוף רק מחמת שמתביש לשאל על צרכיו. על כן הוא לומד כדי שישאל צרכיו. וזה בודאי מגנה מאד על כן אין נאה בתפלה כזו שהתפלה תבקש את התורה כנ"ל. אבל התפלה שעושין מתורות, שהוא לקים את התורה, אז התפלה נבנית בשלמות גדול ואז בודאי אינה מתבישת התפלה, בחינת אשה, לרדף אחר בעלה שהוא התורה בבחינת: "נקבה תסובב גבר" בחינת: "החזיקו שבע נשים באיש אחד" וכו', כי תפלה שלמה כזאת בודאי תוכל לרדף אחר התורה ולבקש אותה: למד ועסק בתורה בשבילי כדי שאוכל לעשות מתורות תפלות אלו, כי כל כונתי לעשות רצון בוראי, ועל־ידי דרך זה אין לך להתביש לשוב אלי תמיד יהיה איך שיהיה כי רחמי לא כלים ובכל פעם תוכל לבוא בתפלה ותחנונים לבקשני שאקרבך מעתה.

ובודאי יועילו דבריך סוף כל סוף, כי דרך זה נמשך מבחינת גאלה האחרונה שאין לה הפסק שהוא בחינת מעיני הישועה שאינו נפסק לעולם כנ"ל, כי הוא דרך שדרכו בו אבותינו מעולם אברהם יצחק ויעקב משה אהרן יוסף דוד וכל הצדיקים הקדמונים שעסקו בתפלה והתבודדות הרבה להתקרב להשם יתברך, אך בתחלה לא היו יכולים עדין לזכות לזה בשלמות לעשות מתורה תפלה, מחמת שעדין לא היה תורה בעולם והכרחו לעסק בתפלה הרבה כל האבות עד משה, שזכה ברבוי תפלותיו בחינת: "תפלה למשה" להמשיך תורה. אבל עדין לא הגיעה העת לחזר ולהכניס התורה לתוך התפלה ולכבש דרך זה בעולם לעשות מהתורות תפלות, ועל כן הוה מה דהוה שקלקלו הערב־רב והחטיאו גם את ישראל וכו', עד שבא דוד המלך עליו השלום, שהוא משלים את השבעה רועים והוא היה שרש נשמת משיח והוא התחיל לעורר זה הדרך לעשות מהתורות תפלות שזהו בחינת תהלים וכו' כנ"ל, אבל העקר הגמר יהיה בימי משיח שאז יתחדש הדרך הזה לגמרי ועל־ידי הדרך הזה לא נבוש ולא נכלם לעולם, כי איך שהוא נשוב להשם יתברך כנ"ל.

וזה בחינת: "תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה", הינו אהבה זה בחינת התורה בחינת תורת חסד. וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה, ב"לקוטי מוהר"ן" חלק א' סימן ל"ג על פסוק: "יומם יצוה ה' חסדו", שכל מצוות התורה הם בחינת אהבה וחסד וכו' עין שם, וזהו "תחת אהבתי" שכל מה שאני זוכה לבחינת אהבה בחינת מצוות התורה, כל מה שאני רוצה להתחיל לעסק באיזה תורה ומצוה שהם בחינת אהבה – "ישטנוני", שהם מתגרים ומשטינים בי ורוצים להפיל אותי חס ושלום, ואני איני יודע מה לעשות כנגד התגרות כזאת, על כן "ואני תפלה", הינו כל עסקי שאני עושה מהתורה שהוא בחינת אהבה אני עושה ממנה תפלה ועל־ידי־זה אני מצפה לישועה עדין שאזכה לשוב להשם יתברך באמת.

ועתה תראה נפלאות מה שמובא בזהר הקדוש שבסכות הוא בחינת: "נקבה תסובב גבר" בחינת: "והחזיקו שבע נשים באיש אחד" עין שם, וזה הוא ענין ההקפות עם הלולב סביב הספר תורה, ואומרים תפלות והושענות סביב התורה בבחינת: "נקבה תסובב גבר" הנ"ל, הינו שאנו ממשיכין התורה לתוך התפלה לעשות מהתורות תפלות. כי אז בסכות, עולה התפלה על־ידי שעוסקין אז להמשיך הדרך לעשות מתורות תפלות, שזה הוא בחינת: "נקבה תסובב גבר", בחינת: "והחזיקו שבע נשים באיש אחד" כנ"ל. וזהו: "והחזיקו שבע נשים" בחינת תפלה, שהוא בחינת 'אשה יראת ה'', בחינת: "שבע ביום הללתיך" וכו', וזהו שמסים הכתוב: "לחמנו נאכל ושמלותינו נלבש", כי הלחם והשמלה שהוא הפרנסה הנמשך על־ידי תפלות פשוטות של צרכי הגוף, עקר הפרנסה נמשך מהתורה, כי תפלה כזאת אין לה שום כח להשפיע כי אם מה שמקבלת מהתורה שמשם כל ההשפעות וכו', אבל תפלה שעושין מהתורה זאת התפלה היא בעצמה תורה ואצלה כל ההשפעות, מאחר שכל עסקה לקים את התורה שמשם כל ההשפעות. וזה לחמנו דיקא נאכל ושמלותינו נלבש.

וזה: "רק יקרא שמך עלינו אסף את חרפתנו", דהינו להעלות התפלה מחרפות ובזיונות מזילותא דגלותא מבחינת "כרם זלת" וכו' 'אלו דברים' וכו'. ותפלה כזאת היא בחינת: "אשת חיל עטרת בעלה". בחינת: "רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה" בחינת: "בטח בה לב בעלה". כי יש אשה שבעלה צריך לפרנסה להביא לה כל צרכי הפרנסה והיא רק מתקנת המאכל בבשול ואפיה וכו', וזה התפלה הפשוטה של צרכי הגוף שכל השפע של התפלה מביא לה בעלה שהוא התורה רק שעקר גמר בשול השפע צריך שיהיה על־ידי התפלה כדי שתוכל לירד להעולם לפרנס את העולם. אבל יש אשת חיל שכל עשירות של בעלה וחיותו ממנה בחינת: "בטח בה לב בעלה" וזה בחינת התפלות שעושים מהתורות לקים את התורה, שכל חיות התורה שהוא קיום התורה הוא על ידה, דהינו על־ידי התפלה וכנ"ל.

וזהו שנסמך שם בירמיה אחר פסוק "עד מתי תתחמקין" וכו' "הנה ימים באים נאם ה' וזרעתי את בית ישראל וכו' זרע אדם וזרע בהמה". ופרש רש"י: 'הטובים והסכלים שבהם אני אזרעם כלם להיות זרע שלי'. "זרע אדם וזרע בהמה" תרגם יונתן: אקמינון כבני אנשא ואצלחינון כבעירא, שאין עונותיה נפקדין עליה. הינו אדם זה בחינת תורה בחינת: "זאת התורה אדם" בחינת שם מ"ה הקדוש, בהמה זה בחינת תפלה, כי בהמה בגימטריא שם ב"ן הקדוש שהוא בחינת מלכות כמובא, כי עקר התפלה שישים עצמו כבהמה, כמו שאין בו שום דעת לשית עצות לנפשו, רק יבקש רחמים ותחנונים, בבחינת: "כאיל תערג על אפיקי מים", וכמו שכתוב: "גם בהמות שדה תערוג אליך", בחינת: "כסוס עגור כן אצפצף אהגה כיונה", ועל־ידי בחינה זאת שיזרע את ישראל זרע אדם וזרע בהמה יחד, הינו שיעשו מתורות תפלות, על־ידי־זה זוכין להמשיך ישועה לכלם, אפלו לאותם שהם בחינת בהמות ממש על־ידי מעשיהם, כי על־ידי דרך זה יזכו גם הם לתשובה ולסליחת עוונות בחינת: "אקמינון כבני אנשא ואצלחינון כבעירא שאין עוונותיה נפקדין עליה", כי על־ידי־זה עקר התשובה וסליחת עוונות כי הוא בחינת שלש־עשרה מדות של רחמים, שעל־ידי־זה עקר הסליחה והתקון וכנ"ל וזה שנסמך שם: "הנה ימים באים וכרתי את בית ישראל" וכו' הינו כנ"ל, כי על־ידי דרך זה נזכה לקים את התורה בחינת: "ונתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה". לב זה בחינת תפלה כי עבודה שבלב זו תפלה, הינו שתהיה נכתבת התורה בתוך הלב על־ידי שיכתבו מהתורות תפלות שהם בחינת לב, ועל־ידי־זה נשוב אליו יתברך באמת ויקרב אותנו ברחמיו בחינת: "והייתי להם לאלהים והמה יהיו לי לעם":