# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/140/2-3/

והנה ראש־השנה הוא ראשון לעשרת־ימי־תשובה, ואז צריכין להמשיך הדרך של תשובה בעולם, שיזכו כל באי עולם לשוב להשם יתברך. וזה ממשיכין על־ידי שעוסקין לבנות קומת התפלה בשלמות, דהינו שנזכה להרבות בהתבודדות להתפלל תמיד להשם יתברך שנזכה לקים את התורה כנ"ל. שזה עקר שלמות התפלה שהוא לעשות מהתורות תפלות, הינו להתפלל על קיום התורה כי דיקא על־ידי־זה זוכין לתשובה, כי על־ידי תפלה יכולין לפעל הכל, כי אף־על־פי שהוא כמו שהוא וכבר נתפס בתאוותיו הרעות עד שנדמה לו שאי אפשר לצאת משם, אף־על־פי־כן הדבור בידו ואם ירבה לדבר דבורי תפלה ותחנונים ויתפלל הרבה להשם יתברך שיזכה לשוב ולקים את כל דברי התורה שזה בחינת שעושים מהתורות תפלות, שכל תפלותיו הם על קיום התורה, בודאי יעורר רחמי השם יתברך עליו עד שיפתח לו השם יתברך שערי תשובה ויזכה סוף כל סוף לשוב אל השם יתברך וירחמהו. ועל כן מבאר בהתורה הנ"ל בסימן א' שאמירת תהלים מסגל לתשובה. כי כל ספר תהלים נתיסד רק על דרך זה וכמו שאמר דוד בעצמו: "אחת שאלתי מאת ה' וכו' לחזות בנעם ה'", וכתיב: "הורני השם דרכך אהלך באמתך" וכיוצא בזה הרבה פסוקים. ואפלו כל התפלות שהתפלל להנצל משונאיו, כל כונתו להנצל משונאי הנפש שהם היצר הרע וחילותיו כי כל האויבים והשונאים נמשך גם כן מהם.

הכלל, שכל כונת דוד המלך עליו השלום בספר תהלים הוא לבקש מהשם יתברך שנזכה לקים את התורה ולהנצל מכל השונאים והמונעים והמעכבים מלעבד את השם יתברך בגשמיות וברוחניות, כי כל ספר תהלים הוא מהתבודדות של דוד המלך עליו השלום. ועל כן הם חמשה ספרי תהלים כנגד חמשה חמשי תורה, הינו שעשה מתורות תפלות, שזה עקר שלמות התפלה שהיא בעצמה בחינת דוד כמו שכתוב: "ואני תפלה". ועל כן עקר התעוררות התשובה היא על־ידי אמירת תהלים כי עקר התשובה זוכין על־ידי שעושין מתורות תפלות שזהו בחינת תהלים כנ"ל.

אבל דרך זה לעשות מתורות תפלות צריכין להמשיך ממקום גבוה מאד, מבחינת חדושי תורה הנמשכין מאוריתא דעתיקא סתימאה. כי כמו שהרופא הממחה כשרוצה לרפאות איזה חולאת שבאדם, אי אפשר לידע בשלמות מהות החולאת, כי אם כשבקי היטב בחכמת הנתוח ויודע כל פרטי קומת האדם ותכונת כל איבריו וגידיו ועורקיו בשלמות ואיך כל האיברים הפנימיים והחצוניים ערוכים ומסדרין זה אצל זה ותכונת פרקיהם וקשריהם וחבוריהם איך כל איבר ועצם וכו' מקשר ומחבר זה בזה וזה בזה על־ידי קשרי הגידים והעורקים וכו', ואיך הדמים רצים בהם, ושאר כל תכונת הגוף הכלולים בחכמת הנתוח. ואז דוקא כשהרופא בקי בכל זה היטב אז יכול לכנס להבין מהות החולאת ולעסק ברפואתו. כמו כן צדיקי הדור האמתיים, העוסקים ברפואת חלי נפשות ישראל, אי אפשר להם לעסק ברפואתם כי אם כשיודעים בשלמות מהות חלי הנפש, וזה על־ידי שיודעים בחינת תכונת קומת האדם העליון שהוא בחינת תכונת קומת התורה שנקראת אדם. כי התורה היא בחינת קומת האדם שהם רמ"ח (מאתים ארבעים ושמנה) מצוות עשה ושס"ה (שלש מאות ששים וחמש) מצוות לא תעשה שהם כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים שבקומת אדם, וכמו שהאיברים והגידים שבאדם ערוכים ומסדרים ומקשרים זה בזה כנ"ל, כמו כן צריכין לידע בבחינת קומת התורה סדר הקשר והחבור של כל רמ"ח מצוות עשה ושס"ה מצוות לא תעשה, וכל המצוות דרבנן הכלולים בהם, לידע היטב איך הם ערוכים ומסדרים ומקשרים זה בזה וזה בזה, ואז יכולים לידע סגלת כל מצוה ומצוה ומדה ומדה לאיזה רפואה היא מסגלת ביותר ואיך לרפאות חלי הנפש.

ואז דוקא כשממשיכין חדושי תורה כאלו שיודעים על ידם בחינת תכונת קומת התורה כנ"ל, אז יכולין להמשיך הדרך הקדושה לעשות מתורות תפלות, הינו שנוכל לשפך לבנו כמים נכח פני השם לקים מצוה זאת בכדי שנזכה על־ידי־זה למדה טובה זאת ועל־ידי־זה נזכה לבוא לתקון דבר זה ולמדרגה זאת. כמו למשל כשאחד רוצה לבקש מהשם יתברך שיזכה לקים מצות ציצית בשלמות, אם אינו יודע סגלת הציצית, איזה מדה יזכה לשבר על־ידי ציצית ולאיזה מעלה יזכה על ידה וכו', אז בודאי אינו יכול לבקש להאריך בתפלה עד שישבר לבו, עד שיעורר רחמי השם יתברך, כי אינו יכול לבקש רק: 'רבונו של עולם זכני לקים מצות ציצית בשלמות' אף־על־פי שבודאי גם זה טוב מאד, אשרי שיאחז בה לבקש על כל מצוה מהשם יתברך, אף־על־פי־כן עדין אינו זוכה לעשות תפלתו רחמים ותחנונים שהוא זה שזוכה לחדש בה דבר.

אבל עקר התפלה השלמה שעושין מתורה הוא מחדושי אוריתא שזוכין לידע על ידם סגלת המצוות, כמו במשל הציצית שזכרנו, כשיודע האדם שציצית מסגל לשבר תאות נאוף ולזכות על־ידי־זה לעצת הצדיקים ולאמונה שלמה ולתפלה ולארץ ישראל ולעשות נסים וכו', כמו שמבאר בספר "לקוטי מוהר"ן סימן ז', הנה על־פי דרך זה בודאי יכול לסדר תפלות רבות באריכות נפלא על מצות ציצית. כי כל אחד כפי מה שיודע בנפשו כמה הוא רחוק מתקון הברית וכל מה שעובר עליו בענין זה בכל פעם כמה וכמה הוא צריך להפציר להשם יתברך שיושיעו לקים מצות ציצית כתקונה כדי להנצל מתאות נאוף, שהיא העומדת עליו בכל יום לכלותו חס ושלום, להרחיקו מחי החיים. וכן כשיזכר כמה הוא רחוק מאמונה שלמה שהוא יסוד כל התורה כלה וכו' וכן כמה הוא רחוק מתפלה וכו' וכן כמה וכמה עצות רעות של המהפכים האמת וכו' מתגברים עליו וכמה ישועה ורחמים הוא צריך לזכות לעצות אמתיות שהם עצות צדיקים, הן על כל אלה בודאי יוכל לשפך שיחו בתפלתו שיעשה מתורה זאת המדברת מסגלת מצות ציצית לפרש את כל אשר עם לבבו על־ידי־זה, וכיוצא בזה בשאר מצוות התורה.

וחדושי תורה כאלו נמשכין מבחינת אוריתא דעתיקא סתימאה שהיא בחינת שרש התורה הקדושה. ושם שרש של השלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, שהם כלל כל החדושי תורה שממשיכים הצדיקים, ושם גם שרש של השלש עשרה מדות של רחמים שהם כלל שרש כל סדר התפלה שהיא רחמים ותחנונים, ועל כן על־ידי הצדיקי אמת שממשיכים חדושי תורתם משם, על־ידי־זה ממשיכין זה הדרך לעשות מחדושי תורתם תפלות, שזה עקר שלמות התפלה ועל־ידי־זה זוכה לתשובה כנ"ל.

ובשביל זה תוקעין שופר בראש־השנה. כי על־ידי השופר ממשיכין חדושי תורה כאלו, שנזכה על ידם להקים את התפלה לעשות מתורות תפלות, שעל־ידי־זה עקר התשובה. כי התורה נתנה בקול שופר וגם שופר הוא בחינת יראה בחינת תפלה כמו שכתוב: "יראת השם היא תתהלל" ובשביל זה נתנה התורה בקול שופר, להורות שעקר שלמות התורה היא כשזוכה לעשות מהתורה תפלה שהיא בחינת יראה שנתגלה על־ידי השופר כנ"ל.

והנה ידוע כשרוצים לעלות מדרגא לדרגא צריכין לסלק המחין שמקדם, כמו שמצינו בגמרא: רבי זירא כד הוי סלק לארץ־ישראל הוה מתענה כדי לשכח התורה של חוץ־לארץ ולזכות לקבל המחין של ארץ־ישראל. וזה בחינת המבאר בכתבי האר"י זכרונו לברכה, מהשנה והדורמיטא דאפיל על זעיר אנפין שהוא התורה כנ"ל, ואחר־כך נתעורר על־ידי השופר שעל־ידי־זה ננסרת ונבנית המלכות, כי בראש־השנה שצריכין לזכות לתשובה על־ידי שנזכה לעשות מתורות תפלות, ודרך זה צריכין להמשיך ממקום גבוה מאד מבחינת חדושי אוריתא דעתיקא סתימאה כנ"ל, על כן מפיל על־ידי זעיר אנפין דורמיטא ושנה, שהוא בחינת הסתלקות המחין שמקדם, כדי לזכות למחין גבוהים ביותר על־ידי השופר, דהינו להמשיך חדושי תורה הנ"ל מבחינת עתיק כדי שנזכה על ידם לבנות קומת המלכות שהוא בחינת התפלה לעשות מתורות תפלות, שעל־ידי־זה עקר דרך התשובה בעולם שצריכין להמשיך עתה בראש־השנה כנ"ל. וגם כי לוחות הראשונות נשתברו על־ידי חטא העגל ואז עלה משה לרצות את השם יתברך, ואז גילה לו השם יתברך שלש־עשרה מדות של רחמים שהם בחינת שלש־עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם. הינו שגלה לו השם יתברך שעל ידי שלש־עשרה מדות של רחמים שממשיכין משלש־עשרה מדות התורה, דהינו שעושין מתורה תפלה, על־ידי־זה זוכין להכניס קיום התורה בישראל להשיבם כלם להשם יתברך בתשובה שלמה כנ"ל. ועל כן בראש־השנה, שהוא יום ראשון לעשרת־ימי־תשובה, שנגמרים ביום כפורים, שהם עשרה ימים האחרונים מארבעים יום האחרונים שבהם נתרצה השם יתברך למשה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, תוקעין אז בשופר שהוא גם כן להמשיך תקון הנ"ל לעשות מתורות תפלות כנ"ל: