# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/hishtapchuthanefesh/140/6-3/

וזה בחינת סכה. כי סכה הוא בחינת: "להקים סכת דוד הנופלת" ולזכות לסכת שלם. ועקר סכת דוד הנופלת הוא בחינת התפלה שנפלה בעוונותינו הרבים, כי כל עסק דוד המלך עליו השלום, היה תפלה כמו שכתוב: "ואני תפלה", הינו להקים את התפלה מנפילתה. כי עכשו התפלה היא בחינת: "כרם זלת לבני אדם - אלו דברים העומדים ברמו של עולם, ומאי ניהו, תפלה" (הינו בחינת אלו התפלות העושים מהתורות שנעשה מהם שעשועים גדולים למעלה, כמבאר שם בלקוטי תנינא סימן כ"ה) ובני אדם מזלזלים בהם. ועל כן התפלה הוא עכשו בחינת סכת דוד הנופלת, ובסכות עוסקים להקימה. וזה בחינת שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על מצות סכה, צא מדירת קבע ושב בדירת עראי, זה בחינת: אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: זה שיודע לחדש בה דבר, וזה זוכין דיקא כשעושין מתורות תפלות, שאז זוכין בודאי לחדש דבר בתפלתו בכל פעם. (ועין במכתבי מורנו הרב רבי נתן זכר צדיק לברכה, שנת תקצ"ה ראש־חדש חשון, שזה בחינת סכה חדשה, שצריכה הסכה להיות חדשה דוקא, כי סכה ישנה יש פוסלים וזה בחינת תפלה חדשה, עין שם).

וזה בחינת סכת שלם, הינו לעשות שלום ויחוד גמור בין תורה לתפלה, שהם בחינת זעיר אנפין ומלכות ששם עקר היחוד והשלום. ושם בסכה נכנסים כל השבעה רועים מאברהם עד דוד הכל בשביל בחינה זאת, כי ההתחלה מתפלה והסוף הוא תפלה. כי עבודת האבות התחילה מתפלה כי עדין לא היה שום תורה ועל כן אברהם תקן שחרית וכו'. אבל עדין לא היה בתכלית השלמות מחמת שעדין לא נתנה תורה לעשות ממנה תפלה, ומשה ואהרן הם התורה. ויוסף הוא המביא את התורה לבחינת דוד לעשות ממנה תפלה להוליד מעשים טובים, כי יוסף הוא בחינת הצדיק יסוד עולם בחינת צדיק ח"י עלמין, ח"י ברכאין דצלותא, שהוא הבחינה המחבר שניהם משה ודוד, תורה ותפלה, לעשות מהתורה תפלה ועל כן משה יוסף דוד בגימטריא תפלה כי דיקא שלשתם הם בחינת שלמות התפלה. כי עקר שלמות התפלה בתכלית הוא כשעושין מתורה תפלה שזה נעשה על־ידי שלשת הצדיקים האלה כנ"ל.

ועל כן נסתלקו שלשתם בשעת תכלית שלמות עלית התפלה שהיא בשבת במנחה בעת רעוא דרעוין בבחינת: "ואני תפלתי לך ה' עת רצון" שאומרים אז. וזהו: "ענני באמת ישעך" אמת, זה בחינת התורה בחינת תורת אמת, הינו על־ידי האמת שאזכה לעשות מתורה תפלה, על־ידי־זה בודאי תענני ויהי לי לישועה וזהו: "עזי וזמרת יה". "עזי" זה בחינת התורה, בחינת: "ה' עז לעמו" יתן וזמרת יה זה בחינת תפלה, הינו כשאזכה לדבר תורה ותפלה, דהינו לעשות מהתורה תפלה, אז בודאי "ויהי לי לישועה". ועל כן כל אלה השבעה רועים שהם בחינת שלמות התפלה נכנסים בסכה כי בסכות עוסקים בזה כנ"ל.

וגם אלו השבעה רועים הנ"ל הם שרש השנים־עשר שבטי יה. כי השנים־עשר שבטים הם בחינת שנים־עשר גבולי אלכסון, בחינת שתים־עשרה פשוטות הנמשכין משבע כפולות מבחינת שבעה ימי הבנין כידוע. ועל כן יש בשמות השנים־עשר שבטים ארבעים ותשע אותיות שבע פעמים שבע, כי שרשם בחינת שבעה רועים. וארבעים ותשע אותיות השבטים הם בחינת ארבעים ותשעה ימי הספירה בחינת ארבעים ותשעה שערי תשובה שהם בחינת תהלים שהוא בחינת שעושין מתורות תפלות כנ"ל. ובסכות עוסקין בזה ועל כן נכנסים לסכה כנ"ל, כי התקון של ארבעים ותשעה ימי הספירה, שעל־ידי־זה קבלו התורה ביום החמשים בשבועות נפגם אחר־כך על־ידי חטא העגל, ואז חזר ונמשך זהמת הנחש שנפסקה במתן תורה. ועתה בכל שנה ושנה עוסקין לתקן התקון של חטא אדם הראשון והתקון נשלם ביום כפורים שאז הוא גמר מן ארבעים ימים האחרונים שנתגלה אז התקון של שלש־עשרה מדות של רחמים שנמשכו משלש־עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, שהוא בחינת לעשות מתורות תפלות כנ"ל.

ועל כן אחר יום כפורים עושים שבעת ימי הסכות ונכנסים בהסכה השבעה רועים ובזה ממשיכין מחדש התקון של שבע שבתות של ספירת העמר, ואחר־כך הוא שמיני עצרת שהוא כנגד שבועות שנקרא גם כן עצרת ואז מסימים גם כן התורה ונגמר אז התקון שהתחלנו בו מראש־השנה, שהוא לתקן ולהשלים כלל בחינת התורה והתפלה על־ידי שכוללים אותם יחד ועושים מתורות תפלות כנ"ל. "וטוב אחרית דבר מראשיתו", כי התקון של ארבעים ותשעה ימי הספירה שנגמר בשבועות נפגם כנ"ל מחמת שלא קבלנו אז רק התורה ולא נתגלה עדין התקון של שלש־עשרה מדות של רחמים שהוא בחינת לעשות מתורות תפלות כנ"ל, אבל מראש־השנה ויום־כפור עד עתה עוסקים לעשות מתורות תפלות וזה עקר התקון כנ"ל. וזה גם כן הבחינה שהסכה צריכה שתהיה 'צלתה מרבה מחמתה'. כי חמה הוא בחינת התורה וצל הוא בחינת התפלה, והסכה מערבת מחמה וצל, הינו מתורה ותפלה אבל הצל צריך שיהיה מרבה כי העקר היא התפלה שמתפללים על קיום התורה, ותפלה כזאת הוא בחינת מעשה בחינת קיום התורה ממש, על כן העקר כי צריך שיהיה מעשיו מרבין מחכמתו שזה בחינת צלתה מרבה מחמתה כנ"ל: