# פרק א - התועלת בהתקרבות לצדיק

> מקור: https://rabenu.app/books/hitkashrut-latzaddik-haemet/2091/2641/

ההתקרבות וההתקשרות להצדיק האמת הוא יסוד כל היסודות ושרש כל השרשים אשר אין למעלה מזה, ואין לשער גדל זאת הזכיה שהוא למעלה מכל הזכיות, ועקר גדלת האדם היא רק כפי שזכה להתקרב ולהתקשר לצדיק האמת.

וגם עקר הגאלה הוא על־ידי ההתקרבות לצדיקים, כמובא בספר המדות לרבנו ז"ל (צדיק קנא): "ביאת המשיח (גאלה כללית) תלוי בקרבת הצדיקים. עקר השלמות הנפש (גאלה פרטית – 'קרבה אל נפשי גאלה') תלוי בקרבת הצדיקים", עד כאן לשונו; ובחינת שלמות הנפש, תכלית שלמותה הוא רק על־ידי התקרבות הצדיקים, ובכל מה שנתיגע ונעמל בחיינו לא נשיג השלמות הנפש כפי שנשיג על־ידי התקרבות לצדיקים וכו', וכמובא שם (ספה"מ צדיק נה): "טוב לבלות זמן רב בשביל שעה אחת שיתקרב להצדיק", וכן שם (סי' ב): "פעמים שבטולה של תורה זהו יסודה" (וממה שרבנו ז"ל מביא סימן זה באות 'צדיק', נראה שזה מוסב על בטול בשביל התקרבות להצדיק).

ובאמת "זהו יסודה", כי זוכה על ידי ההתקרבות אלפי אלפים ורבוא רבבות פעמים יותר ויותר ממה שיכול לזכות בלי התקרבות להצדיק, ודי לחכים; וכמו שאמר הרב הצדיק הקדוש רבי שלמה מקרלין זצוק"ל שכדאי לנסע כמה אלפים פרסאות לצדיק האמת ולבטל תורה ותפלה בהליכה וחזרה, בשביל דבור אמת אחד שישמע מהצדיק. וכן פרש הרב הצדיק הקדוש הנ"ל משמעות הלשון "מסירת נפש" בשביל הצדיק, שלא רק מסירת הגוף מהיגיעות והטרחות של טלטולי הנסיעות והדרכים כדאי בשביל הקרוב להצדיק, אלא אפילו מסירת "נפש" – שהנפש סובלת מבטול תורה ותפלה בעת הנסיעה, או המארעות בנפש שעוברים עליו מחמת הנסיעה, גם כן כדאי וכדאי בשביל התקרבות להצדיק וכו'.

וכן עקר התשובה הוא על־ידי ההתקרבות להצדיק, וכמובא בספר המדות (צדיק קמא): "רשע שעשה חטאים רבים, תקנתו שיהיה פעלותיו לחיות את הצדיק" (הינו לעשות נחת רוח להצדיק), ומובא גם בספר שער הגלגולים מהאר"י ז"ל (הקד' א) מענין הבעל תשובה: איך הוא מצפה להנצל מהיצר הרע, מאחר שקדם שתפשו היצר הרע במזמותיו כבר נכשל רחמנא לצלן – ומכל שכן כשכבר נפל בידו; וכן תמה על מאמר חכמינו ז"ל (רמב"ם תשובה ה, ב): "יכול כל אדם להיות כמשה" וכו'. ומבאר הענין על־פי המובא במדרש הנעלם (ז"ח נח כו:): "אמר רבי נתן, בעלי תשובה נשמות הצדיקים מסיעתן", הינו כשמעורר הבעל תשובה רחמים אצל ה' יתברך, אז כפי ההתעוררות רחמיו כן ה' יתברך שולח לו נשמת הצדיק, משה רבנו עליו השלום או רבי שמעון בן יוחאי זכותו יגן עלינו אמן, שיתעברו בנפשו (הינו שמקרבו לצדיק האמת), ונפש הצדיק מוליכו בדרך הישר ומלמדו; ואם שומע בקול הצדיק אזי יכול להזדכך בכח הצדיק עד שיהיה ממש אחד עם נשמת הצדיק, וכשנפטר יושב אצלו בגן עדן וכו', וכמו שאמר רבנו ז"ל לאנשיו (שיהר"ן קסה, חיי"מ רל): "רציתי לעשות אתכם כמוני ממש" וכו'.

וכן הבעל־שם־טוב ז"ל אמר שעקר התשובה של בעלי התשובה הוא שיתקשרו להצדיקים הגדולים וכו' (תוי"י פ' קרח), והוא ענין המובא בגמרא (פסחים קיב) שאמר רבי עקיבא לרבי שמעון בן יוחאי: "אם בקשת לחנק, התלה באילן גדול" עין שם, ומובא בספר המדות (צדיק קלג): "הקדוש־ברוך־הוא מוחל עוונות ישראל בשביל הצדיקים".

ועין עוד שם (צדיק קצו): "התקשרות לצדיק הוא רפואה גדולה" (העקר רפואות הנפש); וכעין זה מובא שם (בנים מב): "בנים הטובים הוא רפואה גדולה לאבות" (ומובא כמה מעשיות בזהר הקדוש וזהר חדש (אחרי ס.) שנצלו העברינים מענשם ובאו לגן עדן על־ידי הבנים הטובים, ומפני זה עושים הבנים לטובת האבות באמירת קדיש ותפלה וכו' (ב"י יו"ד שעו)), אבל ההתקשרות להצדיק הוא רפואה יותר גדולה. וכמובא בספר עץ הדעת טוב להרב חיים ויטאל ז"ל (פ' אחרי) שהבנים הם טובה להאבות, ומכל שכן הבנים שנפטרו בחייהם רחמנא לצלן – שמצילים אותם מענש גיהנם וכו'.

וכמובא בגמרא (עי' ברכות ה) מאמר רשב"י ז"ל שאל יתרעם האדם חס ושלום וכו', כי הם עושים יותר טובה מהחיים, וטוענים וכי לחנם הקהת שני אבותינו וכו'; ואף־על־פי־כן יש על זה ענש – מה שנפטרו בעוונותיו וכו'. אבל התקשרות להצדיקים יותר טוב מהכל, שהם הבית דין של מעלה – ויש להם כח להציל האדם מענשים, וכמו שאמר רבנו ז"ל לאחד אני אהיה הקדיש שלך (מובא הסיפור בסוף קונטרס ימי התלאות).

ומובא בשיחות הר"ן (סי' כב): "טוב מאד מי שזוכה להיות מקרב לצדיק אמתי וכו', ולעתיד לא יהיה ננער עם הרשעים מאחר שיחזיק ויאחז עצמו בהצדיק". וכן ספר רבנו ז"ל לענין עצם כח הצדיק להציל אנשיו בעלמא דקשוט, המעשה מאחד שהיה ערום לגמרי ונפסק הפסק דין שיאבד בתוך כף הקלע לגמרי – ובא צדיק אחד והשליך עליו מלבוש ממלבושיו וכו' והצילו מכף הקלע (מסתמא עשה איזה נחת רוח להצדיק וכו'. עי' בחיי"מ (סי' קב) כל המעשה באריכות).

ואיתא בספר המדות (צדיק כו): "הצדיק יכול להעלות מתים למדרגה גדולה" (ושמעתי מעשה כזאת באריכות על הבעל־שם־טוב ז"ל, מה שהבטיח לאחד שיעשה למענו בעלמא דקשוט, וגיסו הרב רבי גרשון ז"ל מקיטוב ידע מזה ההבטחה, ובכן לקח תקיעת כף מזה האיש – שאחרי פטירתו יבוא ויספר לו מה שנעשה אתו שם, ונפטר לבית עולמו; ואחר כך בא לרבי גרשון הנ"ל וספר לו שאמר הבעל־שם־טוב עליו ארויף ארויף ארויף [=שיעלה, שיעלה, שיעלה] – והרימוהו למעלה למעלה, ונתודע להבעל־שם־טוב שהמת גילה הדבר לגיסו רבי גרשון, והקפיד מאד על זה שהוא מגלה וכו', ואמר אראפ אראפ אראפ [=שירד, שירד, שירד] – והורידוהו למטה למטה, ובא המת בבכיה לרבי גרשון על מה שגרם לו, ובקש רבי גרשון מהבעל־שם־טוב ז"ל בעדו – כי הוא לא אשם בדבר, וחזר ואמר ארויף ארויף ארויף – ומיד העלוהו שוב למעלה למעלה וכו').

ומובא שם (ספה"מ צדיק נד): "הצדיק בדבורו יכול לפסק לזה גן עדן ולזה גיהנם", וכן שם (צדיק נג): "קרבת הצדיקים טוב בעולם הזה ובעולם הבא", וכן שם (צדיק סה): "על ידי הקבלת פני הרב לא יראה שחת", וכן שם (צדיק קז): "לפעמים על־ידי נחת רוח אחד ומעט שעושים לצדיק, על־ידי־זה זוכים לעולם הבא".

מובא בלקוטי מוהר"ן (ח"ב עח): "וצריכין לבקש מאד מה' יתברך לזכות להתקרב להצדיק האמת, כי אשרי למי שזוכה להתקרב בעודו בחיים חיותו לצדיק האמת, אשרי לו, אשרי חלקו, כי אחר־כך (הינו לאחר מיתה) קשה אז מאד להתקרב" וכו', עין שם.

וכן עקר שבירת התאוות רעות, ובפרט תאוה הכללית, הוא על ידי התקשרות לצדיקים, כמובא בלקוטי מוהר"ן (סי' קלה) על הפסוק "נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים" (שמו"ב א) עין שם, וכן מבאר שם שזוכים על־ידי־זה לשבירת הגאות ולמדת הענוה. וכן איתא שם (ליקו"מ י): "עקר שבירת הגאוה שהיא עבודה זרה הוא על־ידי התחברות לצדיקים, בחינת (תיקו"ז כא, מט.): 'בתרועה, דאיהו רוחא, אתעביר אל אחר', עבודה זרה גאות" וכו', עין שם.

ועין בספורי מעשיות מעשה מהבנים שנתחלפו (מעשה יא), שכשמניחים עליהם הכלי (ההתקרבות להצדיק), תכף שוכחים תאותם ומנגנים הנגון הנפלא – שנתבטלים כל התענוגים לנגד זה התענוג. כי התענוג של התקרבות להצדיק הוא למעלה מכל התענוגים, אפלו מכל תענוגי עולם הבא והמצוות והקדשות; וכמו שההתקרבות להצדיק גבה למעלה וגדול מכל העבודות כמו כן מרגישים יותר התענוג, וכן מובא בשיחות וספורים (אות ב) מהרב רבי אברהם בן רבי נחמן ז"ל בשם מוהרנ"ת ז"ל, שכל שהדבר יותר גבה וגדול מרגישים יותר התענוג אפלו בעולם הזה. ובחיי מוהר"ן איתא (סי' קא) שעקר התענוג וטעם התקרבות להצדיק ירגישו בעולם הבא אחר התפשטות הגשמיות וכו', עין שם.

והכלל שאין לשער ענין ההתקרבות להצדיק – שהוא גבה וגדול מהכל, וכמבאר הרבה מזה בכל ספרי קדש, ובפרט בדברי רבנו ז"ל ומוהרנ"ת ז"ל.