# מאמר פתיחה

> מקור: https://rabenu.app/books/hitkashrut-latzaddik-haemet/2091/784/

שיחה ומאמר לקיום התורה ושרשיה ומצוותיה ומדותיה

הנה כאשר העקר הוא "למוד התורה" – לשמר לעשות ולקים, ואף דקדשא בריך הוא חדי בפלפולא דאוריתא, אף־על־פי־כן היותר חשוב הוא הלמוד לקיום התורה (עי' ליקו"ה נט"י לסעודה ו, צ צא)

וכבר ידוע דברי רבנו ז"ל (ליקו"מ ח"ב עח) שהעקר הוא תמימות ופשיטות בלי חכמות, ובשיחות הר"ן (סי' קא) שתמימות ופשיטות גבה מהכל, וכן בהרבה מקומות מספרי רבנו ז"ל, ואם כן העקר הוא לשוח ולדבר (זיך דורך שמיסען) בתמימות ופשיטות מהו עקר התכלית והצלחת האיש הישראלי בזה העולם, ועל כן כדאי וראוי לעשות שיחה פשוטה מכל עניני היהדות: מכל ענין וענין, ומכל מצוה ומצוה, ומכל מדה ומדה בעצמה – גדל הדבר הזה והענין הזה.

בראש וראשונה נדבר ונעסק בשרשי היהדות – שכל יהדותו תלוי בזה, ושהם שקולים כנגד כל המצוות; וראשית הכל נדבר מעט בקצרה משרש כל השרשים, הינו ענין התקרבות והתקשרות לצדיק האמת ראש כל הדורות, בחינת משה רבנו עליו השלום – שהוא שרש כל הנשמות ושרש כל התורה כלה, כמובא בכתבי האר"י ז"ל (עי' בשעה"ג ובשעה"פ ועוד) ובדברי רבנו ז"ל (עי' ליקו"מ לו ועוד).

הנה התקרבות לצדיק האמת הוא יסוד כל היהדות והוא רוח החיה באופנים – שכל חיות הקדשה נמשך משם, כי הוא נותן רוח חיים בכל דבר ודבר, ובכל ענין וענין, ובכל מצוה ומצוה, ובכל קדשה וקדשה שכל ישראל מקימים אותם; וכמובא בזהר הקדוש ובדברי המקבלים ההפרש בין המקימים המצוות שאינם יודעים הרזים והנסתרות, ובין היודעים, כי ה'לא יודעים' הם יונקים מבחינת "אחורי כתפא", וה'יודעים' הם מבחינת "פנים בפנים" וכו'.

וזה ידוע שאין העקר הידיעה לבדה, רק ההרגשה – שמרגיש תענוג ודבקות וטעם הקדשה מה שאין יכול להגיד לחברו. כמובא בכתר־שם־טוב (סי' רמ, ב) בשם הבעל־שם־טוב ז"ל: "החכמה נקרא 'נסתר', פרוש כי נסתר נקרא מה שאין אדם יכול להשיגו, כמו טעם של המאכל – אי אפשר לספר לאדם שלא טעם וכו'. אבל מה שהם קוראים נסתר – חכמת הקבלה וכו', הלא כל מי שרוצה ללמד – הספר לפניו, ואם אינו מבין – הוא עם הארץ, ולפני איש כזה גמרא ותוספות גם כן נקרא נסתר;

אלא ענין הנסתרות שבכל הזהר הקדוש וכתבי האר"י ז"ל הכל בנויים על פי דבקות האלקות", עין שם (הינו שהעקר הוא הדבקות האלקות וההתלהבות – שזהו כל אחד לפי זכותו ולפי קדשתו, והעקר כפי התקרבותו לצדיק האמת, שאזי הצדיק האמת מטעימו גן עדן ועולם הבא, וכמובא בשיחות הר"ן (סי' רנב) שהמקרבים לצדיק האמת מחיבים לטעם טעם גן עדן, כי הצדיק הוא 'גננא דגנתא' (זהר בא לה.), וכמובא שם (שיהר"ן א): "אני ידעתי וכו' – כל חד כפום מה דמשער בלבה", עין שם).

ועל־ידי ההתקרבות לצדיק אזי כל המצות והתורה והתפלה וכל היהדות הוא בבחינת רוח חיים ודבקות והתלהבות והרגשת טעם הקדשה באהבה ויראה (ליקו"מ יז, א) – שאזי פרחת לעילא, כמובא בזהר הקדוש (תיקו"ז י, כה:) שבלי דחילו ורחימו לא פרחת לעילא, וכמובא (ליקו"מ ס, ו) שיש שעבודתם בבחינת שנה וכו' עין שם, וזה רק אחד מאלפי אלפים ורבוא רבבות טעמים מגדל ענין התקרבות לצדיק. וכן מה שהצדיק יודע לנקות ולזכות העבודה ולהעלותה למקום שרשה וכו' וכו' וכו'.

ועל־כן נדבר תחלה מזה בענין "התקרבות להצדיק" שהוא שרש הכל.