# מכתב ט'

> מקור: https://rabenu.app/books/hitkashrut-latzaddik-haemet/849/471/

והנה אחר פטירת הצדיק האמת רבי שמעון בר יוחאי זכותו יגן עלינו אמן, אזי האור שלו מגדלתו ותורתו היה סתום וגניז מאות שנים (ורק תלמידיו למדו וחזרו ביחד תורת רבם, והיה להם התקשרות עם רבם אחר הסתלקותו כמו בחייו, ובאו על קברו, והיה להם אהבה והתקשרות זה בזה, ואהבה והתקשרות לרבם, ולא נעשה הצדיק רבי אלעזר בנו, ולא הצדיק רבי אבא התלמיד הגדול – לא נעשה רבי במקום רבי שמעון בר יוחאי רבם זכותו יגן עלינו אמן, רק היו חברים ביחד, והרבי רבי שמעון בר יוחאי הוא הרבי הן בחיים והן אחר ההסתלקות. ובודאי נתנו כבוד זה לזה, ובפרט שהיה להם דרך ארץ ויראת הכבוד כל אחד מהגדול ממנו, אבל לא לקחת אותם לרבי במקום רבם רבי שמעון בר יוחאי – שהוא היחידי ואין דגמתו להם. וכן הלאה אצל האריז"ל ותלמידיו, וכן הלאה הלאה אצל כל צדיק אמת ותלמידיו).

והנה הזהר הקדוש וגדלת הרשב"י היה גנוז וטמיר גם מהתנאים ואמוראים וכו' וכו' (רק גלוי לתלמידיו כנ"ל), עד שבא הזמן סמוך לביאת האריז"ל שאז נתגלה הזהר הקדוש – והיו יחידים, כמו הרמב"ן והראב"ד, שידעו ממנו וקבלה סתרי תורה.

עד שבא האריז"ל, שהוא נשמת משה ונשמת רבי שמעון בר יוחאי – הצדיק האמת שמימות רבי שמעון בר יוחאי עד האריז"ל לא היה צדיק אמת כזה שיתקן העולם בכלל וכל הנשמות בפרט כמו האריז"ל, וגלה קבלה וסתרי תורה שיש בהם מוסר נפלא אש בוער עד לשמים (ה' יתברך יזכנו להדפיס ספרים שיש לי בזה – שקבצתי המוסר והעבודת ה' אש בוער וכל מצוה: הן מזהר והן מכתבי האריז"ל), וגם גלה כל קברי הצדיקים שבארץ הקדש, וגם תקן כל הנשמות המגלגלים בדומם צומח חי מדבר. ורק הוא היה יכול להקרא בשם 'רבנו', כי הוא גלה דרך חדש לעבודת ה' ובהתורה הקדושה – דרך חדש שלא נתגלה מעולם.

ואחר הסתלקותו ז"ל היה הוא הרבי כמו שהיה בחייו, ואפלו הצדיק הנורא תלמידו הגדול ר' חיים וויטאל ז"ל שהיה לו כל כתבי האריז"ל בידו, ושהאריז"ל אמר כי לא בא לעולם רק לגלות לר' חיים וויטאל תורתו, אף על פי כן לא היה נקרא הרבי אחר פטירת האריז"ל, ורק חברים, ולמד ביחד עם חבריו והתקשרו באהבה זה לזה, ובפרט לרבי חיים וויטאל – שהוא היחיד הגדול שבכל תלמידי האריז"ל, וביחד התקשרו להאריז"ל באהבה אחר הסתלקותו כמו בחייו.

וגם תורת האריז"ל, הינו כל כתבי האריז"ל, היה טמור וגנוז ביד התלמיד ר' חיים וויטאל – ולא נודע לשום איש חוץ מתלמידי האריז"ל אף דבור אחד. ורבי חיים וויטאל קדם הסתלקותו צוה להניח כל כתבי רבו האריז"ל בקברו, וכן עשו; רק בחמלת ה' עשו תלמידי תלמידיו שאלת חלום – ונתן להם ר' חיים וויטאל אחר הסתלקותו רשות לחפר בקברו ולהוציא הכתבים ולהדפיסם, וכן עשו.

ואחר כך תלמידי תלמידי תלמידיו עשו באורים ופרושים לתורת האריז"ל, והם גם כן התקשרו בהאריז"ל והלכו בתורתו, ונקראו 'גורי האריז"ל' – גם כן תלמידים להאריז"ל, וכן התמשכו דרך האריז"ל ותלמידיו – הכל על שם האריז"ל.

עד שבא אותה הנשמה בעצמה לזה העולם, וזהו רבנו הבעל שם טוב ז"ל – אשר היה נשמת משה כנ"ל, והוא תקן העולם וכל הנשמות מהאריז"ל ואילך (וגם הנשמות שבזמן האריז"ל שהיו נדחים מרחוק שלא יבואו להאריז"ל שיתקנם, תקנם הבעל שם טוב ז"ל, כמובא בשבחי בעל שם טוב), והביא דרך חדש דרך החסידות בעולם. ובודאי ראוי לקרא 'רבנו', כי הביא דרך חדש להעולם: דרך עבודת ה', וענין התפלה ואהבת חברים וחסידות (בלי תעניתים וסגופים כמו בדורות הקדמונים).

ואחר הסתלקות הבעל שם טוב ז"ל עד רבנו ז"ל מברסלב התנהג העולם רק בדרך הבעל שם טוב, וכלם – כל הצדיקים – הם רק תלמידי הבעל שם טוב ותלמידי תלמידיו, והכל על פי דרך הבעל שם טוב, ושום אחד לא הביא חדשות, רק כל אחד כפי שזכה להשיג מדרך הבעל שם טוב כן התנהג בצדקתו ותורתו.

(ובאמת הצדיק ר' פנחס מקאריץ ז"ל אמר שלא צריכים להיות רבי וחסידים, רק שיקראו בשם חברים ולדבר ביחד בעבודת ה', וגם המגיד הגדול ממעזריטש ז"ל אמר שמה שנעשה רבי הוא ענש לו (נדמה לי מפני שנסע פעם אחת בחל המועד), וכן אנו רואים שיש הרבה צדיקים גדולים מתלמידי בעל שם טוב ותלמידי תלמידיו שבניהם אחריהם לא נעשו רעבעס, כמו רבי ר' אלימלך, ורבי ר' זוסיא, והרב מברדיטשוב, והתולדות, והמוכיח, והרבי מלובלין, ושאר הרבה (וגם אלו שנעשו מזרעם, בודאי זה מחמת ענש – כמו שאמר המגיד על עצמו כנ"ל).

בודאי ראוי לתן כבוד ויקר וגדלה וחשיבות לכל תלמידי הבעל שם טוב ותלמידי תלמידי תלמידיו, והכל כמו תלמידי תלמידי האריז"ל שנקראו גדולים, אבל הכל לגדלת רבם הבעל שם טוב ז"ל, שהוא הרבי – וכלם רק תלמידיו.