# הלכה א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/61/

אף־על־פי שיכול לתן ביד השליח, אף־על־פי־כן אם אינו רוצה - אינו צריך לתן כי אם כשיש לו כח והרשאה, דהינו שמזכה לו התביעה וכותב לו פוק ודון וזכי וכו', עין שם בשלחן ערוך (חשן־משפט, סימן קכב, סעיפים א־ד):

על־פי המאמר "על אשר מעלתם בי" וכו', סימן מח, עין שם היטב;

והכלל, שכשנפגם כח אתון דמעשה בראשית, שהוא בחינת סכה, בחינת ארץ־ישראל, אזי מתגברים "ריב לשונות", שהם בחינת (תהלים קמד, ח): "ימין שקר", אבל סכה שהוא בחינת ארץ־ישראל, בחינת (שם קיא, ו): "כח מעשיו" הנ"ל, הוא מצלת מ"ריב לשנות", בבחינת (שם קלא, כא): "תצפנם בסכה מריב לשנות", כי בארץ־ישראל איהי רבי וכו', עין שם:

וזה בחינת (דברים כא, א): "כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט", כי הריב שבין אנשים על עסקי גזלות, שזה תובעו ממון והוא מכחישו ורוצה לגזלו - הוא בחינת פגם כח מעשי בראשית, כי לפי כח מעשי בראשית שנסדר כל אחד על מקומו, וזה האדם יהיה לו כך וכך ממון ונכסים, וזה כך וכך - הכל לפי סדר כח מעשי בראשית. וכשאחד גוזל את חברו - הוא משנה סדרי בראשית. נמצא, שפוגם בכח הנ"ל. וזה בחינת (קהלת ד, א): "ומיד עשקיהם כח" - שעל־ידי העשק והגזלה - נפגם הכח, כי הממון והנכסים נקרא כח, כמו שכתוב (דברים ח, יז): "כחי ועצם ידי עשה לי את החיל", וכמו שכתוב (שם ח, יח): "כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל", וכשגוזל חברו - נפגם הכח, כנ"ל.

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (רש"י בראשית א, א): כדי שלא יאמרו, לסטים אתם. לפיכך כח מעשיו הגיד לעמו וכו', כי בחינת כח מעשיו הוא הפך הגזלה ותקונה, כנ"ל. ועל־כן כשאחד גוזל את חברו ואזי נפגם הכח מעשיו כנ"ל, אזי מתעורר "ריב לשונות", "ימין שקר" כנ"ל, כי נעשה ריב ביניהם ואחד מכחיש את חברו. ועל־כן התקון הוא: "ונגשו אל המשפט" - שהוא בחינת סכה, בבחינת (בראשית לג, יז): "ויעקב נסע סכתה". ויעקב הוא בחינת משפט, בבחינת (תהלים פא, ה): "משפט לאלקי יעקב", וכמו שכתב רבנו, נרו יאיר (בסימן ב), ועל־ידי המשפט שהוא בחינת יעקב, בחינת סכה - נתתקן "ריב לשונות", כנ"ל.

ועל־כן המשפט לפני היחיד ממחה שנסמך בשם 'רבי' - שהוא בחינת ארץ־ישראל, כי אין סמיכה אלא בארץ־ישראל, ועל־ידי־זה נתתקן ריב לשונות כנ"ל. וכן שלשה דינים הם גם־כן בחינת רבי. כמו שנתבאר לעיל בהלכות נדרים (הלכה א), כי בשלשה ישראלים יש בחינת נקדה כלליות ישראל. שהיא בחינת רבי, כי מן הנקדה כלליות מקבלין כל הנקדות. גם שלשה דינים הם בחינת 'יעקב' שהוא בחינת 'סכה' כנ"ל, כי יעקב בחיר שבאבות וכלול משלשתן. וזה שאמרו רבותינו ז"ל (שבת י.): 'כל דין שדן דין אמת נעשה שתף להקדוש־ברוך־הוא במעשי בראשית', כי על־ידי הדין והמשפט נתתקן כח מעשי בראשית, על־ידי שמצילין עשוק מיד עושקי כח, כנ"ל:

וזה בחינת כח והרשאה, כי עקר מה שאחד יכול לכף חברו שיבוא לדין הוא על־ידי בחינת כח הנ"ל, כדי לתקן כח הנ"ל. ועל־כן אין השליח יכול לכפו לדין כי אם כשהתובע מזכה לו הכח שלו. ואז מחיב לבוא עמו לדין ומשפט שעל־ידי־זה נתתקן הכח בבחינת סכה כנ"ל. וזה בחינת כח הרשאה - 'כח' דיקא, כנ"ל:

ועל־כן מן הדין עקר זכות כח הרשאה הוא על גבי קרקע (חשן־משפט, סימן קכג, סעיף א), כי עקר כח אתון דמעשי בראשית הוא בהקרקע, כמו שכתוב (בראשית א): "בראשית וכו', ואת הארץ", ואמרו רבותינו ז"ל (רש"י שם א, יד): "ואת הארץ" - 'לרבות תולדותיה'. נמצא, שעקר הוא הארץ וכל הדברים הם תולדות הארץ וטפלים אליה. ועל־כן השעבוד והזכות הגדול ביותר הוא על גבי קרקע, שעל־ידי שמשעבד לו הקרקע, שהוא עקר הבריאה של כח מעשי בראשית, על־ידי־זה ממילא נשתעבד לו כח אתון שבתולדות הארץ, דהינו התביעה שתובעו, כנ"ל: