# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/62/3/

ועל־כן עקר המשפט הוא רק כשהבעל־דבר לפנינו, אבל על־ידי שליח אי אפשר לעשות משפט־צדק. ועל־כן יכול לדחותו ולומר לו: 'לאו בעל דברים דידי את', כי עקר ההכחשה והכפירה שנעשה ביניהם בין המלוה והלוה, בין התובע והנתבע שזה בחינת פרוד כנ"ל, עקרו נעשה רק מבחינת "עץ הדעת טוב ורע" שמשם נמשך השקר הבא מזהמת הנחש שהביא השקר בעולם, ועל־ידי־זה נעשה פרוד, כביכול, כידוע. ועקר השתלשלות אחיזת עץ הדעת הוא מבחינת מט"ט, וכמובא בתקונים (תקון ז, צג:), כי מט"ט הוא בחינת מטה משה המתהפך וכו', כי משם אחיזת עץ הדעת טוב ורע ומט"ט הוא בחינת מלאך, בחינת שליח. וכשהקדוש־ברוך־הוא מסתיר פנים, כביכול, אזי ההנהגה על־ידי השליח שהוא בחינת מט"ט, ועל־כן אחר החטא של ישראל נאמר (שמות לב, לד): "הנה מלאכי ילך לפניך" וכו', ומשה רבנו, עליו השלום, לא רצה לקבלו ואמר (שם לג): "אם אין פניך הלכים" וכו', כי לא רצה משה בבחינת הנהגה זו, כי משם משתלשל, חס ושלום, אחיזת "עץ הדעת" וכו', כנ"ל.

כי ישראל שיצאו ממצרים והלכו לכבש ארץ־ישראל משבעה עממין - זה בחינת תשובה לתקן חטא אדם הראשון, שעקר תקונו היה על־ידי גלות מצרים שנזדככו שם ובררו שם כל הניצוצות שנפלו על־ידי חטא אדם הראשון ועלו ברכוש גדול, דהינו כל הניצוצות הנ"ל, לארץ־ישראל להחזיר הכל לשרשו. וגם ארץ־ישראל בעצמו הוציאו מהקלפה והסטרא־אחרא שחפה עליה על־ידי חטא הנ"ל, שמחמת זה היה ארץ־ישראל ביד כנען תחלה. וישראל תקנו כל זה והכניעו שבעה עממין והוציאו ארץ־ישראל מהקלפה, והעלו כל הניצוצות שנפלו על־ידי חטא אדם הראשון אל הקדשה. נמצא, שכניסת ישראל לארץ הוא בחינת תשובה, ועל־כן נצטוו ישראל שלש מצוות בכניסתן לארץ שהם בחינת תשובה, כמו שמבאר במאמר הנ"ל, כי עקר כניסתן לארץ היה בחינת תשובה, כנ"ל.

ועקר התשובה הוא שיהיה נעשה, כביכול, יחוד בין הנקדות, בין חמה ולבנה כנ"ל. ועקר היחוד בשלמות הוא כשהשם־יתברך בעצמו מנהיג את ישראל, ואזי כנסת־ישראל מתיחדין עמו יתברך ואזי היחוד בשלמות, אבל כשההנהגה הוא על־ידי בחינת מט"ט זה בחינת הסתרה, כידוע, ואז אין היחוד בשלמות, ואזי אין בחינת התשובה בשלמות ויוכל, חס ושלום, לחזר ולהשתלשל אחיזה להסטרא־אחרא שיניקתה מבחינת עץ הדעת שמשתלשל משם, כנ"ל.

ועל־כן לא רצה משה בזה ואמר (שמות לג, טו): "אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה", כי לא רצה לכנס כלל לארץ־ישראל על־ידי בחינת ההנהגה זו, כי ידע שלא יתקימו ישראל שם בארץ־ישראל כשיכנסו על־ידי בחינה זו, וכמו שהיה באמת, כי אחר־כך בימי יהושע שהכרח לקבל ההנהגה זו, כמבאר בפסוק שם (יהושע ה, יד) שאמר לו המלאך: "עתה באתי", ואמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה צז, ג): אבל בימי משה רבך באתי ולא רצה לקבלו וכו'. ולבסוף נתקלקל הדבר שלא נתקימו ישראל שם, כי איתא שאלו היה משה רבנו, עליו השלום, מכניס את ישראל לארץ - לא גלו משם לעולם, והכל על־ידי בחינה הנ"ל, כי בימי משה היה ההנהגה על־ידו יתברך בעצמו, כביכול, כנ"ל: