# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/62/4/

ועל־כן כשרוצין לעשות משפט צדק בין איש לרעהו צריך שיהיה הבעל־דבר לפנינו, ואז יוצא הדין לאשורו ומבטלין השקר והכפירה הבא מעץ הדעת וכו', ועושין שלום ביניהם ונעשה יחוד שלם מזה, כביכול, אבל על־ידי שליח קשה לברר הדין לאמתו, כי יוכל להתגבר הכפירה והשקר שיניקתה מעץ הדעת, שאחיזתו משתלשלת מבחינת מט"ט שהוא בחינת שליח כנ"ל. וגם כשיוצא המשפט אינו בבחינת משפט שלום בשלמות, כי על־ידי שליח מעוררין, חס ושלום, ההנהגה על־ידי שליח שעל־ידי־זה אינו נעשה התקון והיחוד בשלמות כנ"ל. ועל־כן מעקר הדין אי אפשר לעשות משפט כלל על־ידי שליח כי אם כששניהם לפנינו, כי על מלוה דכפר ביה חבריה (שכופר בו חברו) אין מועיל הרשאה מדינא, רק מצד תקנות הרשאה, כמבאר בחשן משפט ועין בש"ך שם (סימן קכג), רק מחמת התקנה תקנו שיועיל הרשאה מחמת תקון העולם, כדי שלא יהיה כל אחד חוטף ממון חברו וילך למרחקים, כמובא בפוסקים, עין שם.

כי באמת הנהגה על־ידי שליח אף שהוא בחינת הסתרה - הוא תקון העולם, כי לפעמים העולם, חס ושלום, בבחינת הרחקה גדולה מאתו יתברך, עד שאי אפשר שה' יתברך ינהיג העולם בעצמו כביכול, וההכרח שינהיג העולם, כביכול, על־ידי בחינת הסתרה על־ידי בחינת שליח הנ"ל, כמו שכתוב (שמות לג, ג): "כי לא אעלה בקרבך פן" וכו'. ועל־כן בהכרח שתהיה ההנהגה על־ידי שליח, כביכול, כי נמסר לו כל הכח ויש לו כח לדון כל העולם, כי כביכול השם־יתברך נסתר בו ומנהיג העולם על־ידו. וזה בחינת הבא בהרשאה לדון ולהוציא להציל עשוק מיד עושקו, כי הכל בשביל תקון העולם כנ"ל, ואזי המרשה צריך לבוא בכח המלוה שימסר לו כל כחו, ואז יש לו כח להוציא התביעה ולהשיבה להמלוה למקומה ושרשה, הכל בבחינה הנ"ל, והבן.

ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (שבועות לא.): "ואשר לא טוב עשה בעמיו" (יחזקאל יח, יח) - 'זה הבא בהרשאה', כי מבחינת הבא בהרשאה משם משתלשל אחיזת עץ הדעת טוב ורע. ועל־כן נקרא הבא בהרשאה 'לא טוב', כי אנו צריכין להשתדל בכל מעשינו רק לעורר בחינת ההנהגה על־ידו יתברך בעצמו, כביכול, ואזי נתחברין שתי הנקדות הנ"ל בשלמות, והעקר בשעת המשפט שהוא בחינת תשובה, בחינת יחוד הנ"ל, בחינת חמה ולבנה כנ"ל, ואזי נתקים (ישעיה ל, כו): "והיה אור הלבנה כאור החמה" בלי שום מעוט, שמשם באין כל החובות והתביעות על־ידי מעוט הירח וכו'. ועל־ידי משפט אמת הכל חוזר למקומו ושרשו ונתתקן כל זה, ועל־ידי־זה ישובו ישראל לארצם, כמו שכתוב (שם א, כז): "ציון במשפט תפדה". ואזי יתקים (זכריה יד, ט): "והיה ה' למלך וכו', ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".

ברוך ה' לעולם, אמן ואמן.