# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/63/12/

וזהו בחינת הקדוש על כוס יין בשבת, שכשרוצין לצאת מן ששת ימי החל ולכנס לקדשת שבת להמשיך עלינו קדשת שבת, צריכין לקדש על כוס יין, כי כוס יין זה בחינת יראה, בחינת מלכות, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימנים צז, קלה), שיראה הוא בחינת 'מלכות', כמו שאמרו (אבות ג, ב): אלמלא מוראה של מלכות. וזהו בחינת כוס היין של קדוש, כמובא בכונות (עץ־חיים, שער לג, פרק ג), כי ' כוס ' בגימטריא ' אלקים ', זה בחינת (קהלת יב, יג): "אלקים ירא", בחינת יראה, בחינת מלכות. וזה בחינת יין, בחינת יין אדם, כמו שכתוב (משלי כג, לא): "אל תרא יין כי יתאדם", שהוא בחינת דין, בחינת יראה, הינו שבכניסת שבת כשיוצאין מחל לשבת - עקר ההתחלה להמשיך קדשת שבת־קדש, הוא על־ידי שתכף בכניסת שבת אנו מרימין כל היראות הנפולות לשרשם שבדעת שנקרא קדש, כי הדעת נקרא קדש, כידוע (זהר משפטים קכא.), וזה בחינת קדוש על הכוס יין שמעלין ומרימין את בחינת כוס, בחינת יין, שהוא בחינת יראה - מעלין אותה לשרשה, שהוא הדעת שנקרא קדש.

ועל־כן צריכין לקבל הכוס בשתי ידיו, כי הידים הם בחינת 'משפט' שהוא עמודא דאמצעיתא, שכלול מתלת שהם הגוף והידים, כידוע (זהר כי תצא רעו:). וזה בחינת (דברים לב, מא): "ותאחז במשפט ידי", ואלו הידים שהם בחינת 'משפט' - הם מקבלין את הכוס ומעלין אותו, שזהו בחינת עלית היראה, כנ"ל.

ועל־כן אוחזין את הכוס כנגד טבורא דלבא (פרי־עץ־חיים, שבת, פרק טו), כי שם עקר היראה שהוא דבר המסור ללב, כמבאר בהתורה הנ"ל, ואז אומרין הקדוש, ומעידין שהשם־יתברך ברא הכל בששת ימי המעשה ושבת בשבת, שבזה מבטלין כל היראות הנפולות וכל הפחדים, כי "ה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם" (תהלים קיח, ו), כי מאחר שיודעין שהכל ברא השם־יתברך והכל ברשותו - מה לי להתירא משום אדון ומשום דבר שבעולם, כי בלתי רשותו מי יוכל לעשות לי דבר, כי הכל ברשותו לבד ואין לי להתירא כי אם מבעל הרשות, שהוא הבורא היחיד יתברך. ועל־כן נקרא 'קדוש', כי על־ידי־זה עולה היראה להדעת, שהוא בחינת קדש כנ"ל, ושם כשנכללת היראה בדעת הקדש - על־ידי־זה עולין ונכללין בתכלית קדשה העליונה, שהוא בחינת אור הגנוז סתרי אוריתא שנקרא 'קדש' כנ"ל, בהתורה הנ"ל, עין שם, שזהו עקר בחינת קדשת שבת, שהוא מעין עולם הבא - שאז נזכה לאור הגנוז שיתגלה לעתיד: