# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/63/13/

וזה בחינת נטילת הרשות שמקבלין קדם ברכת היין של הקדוש שאומרים 'סברי' או 'ברשות', כדי לקבל רשות מכל המסבים, כי כשרוצים לבטל היראות הנפולות ולהעלות היראה לשרשה שהוא הדעת בחינת קדש כנ"ל, צריכין שיכללו כל הרשיות יחד, כדי להכלל באחד ששם כלו טוב, כלו קדש כנ"ל, ושם כל הדינים בטלים כנ"ל. כי עקר אחיזת הדינים והיראות הנפולות הוא רק מחמת הרחוק מאחד, כנ"ל.

ועל־כן כשחטאו ישראל בעגל ובקשו הרבה רשיות, חס ושלום, אחר־כך אמר השם־יתברך למשה (שמות כג, ב): "הנה אנכי שלח לפניך מלאך" וכו' - שמסר רשותו, כביכול, למלאך להוליך את ישראל, ועל־כן לא חפץ משה בזה, כמו שכתוב (שם לג, טו): "אם אין פניך הלכים אל תעלנו מזה" וכו'. כי תכף כשנתן רשות לאחר אפלו למלאך הקדוש, אף־על־פי־כן מאחר שנשתלשל הרשות ונתרחק מאחד - מזה יש להם אחיזה, חס ושלום, ויכול להגיע, חס ושלום, רשות למשחית, שהם היראות הנפולות, שיש להם רשות להזיק, חס ושלום, רק על־ידי רבוי הרשיות והמלכיות, כשנתרבו על־ידי עוונות, חס ושלום, בבחינת (משלי כח, ב): "בפשע ארץ רבים שריה", כי משם עקר אחיזת הקלפות והיצר־הרע שעקר אחיזתם מכפירות, שנמשכין רק מחמת שלפעמים השם־יתברך נותן רשות לשליח ולמלאך, שמזה נשתלשל אחיזת הכפירות והדינים שאומרים, חס ושלום, שתי רשיות יש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל על אחר שטעה על־ידי־זה כדאיתא שם בחגיגה (טו.): אחר מאי חזא? חזא מט"ט דיהבי ליה רשותא וכו', אמר שמע מינה וכו'.

ועל־כן כשרצה השם־יתברך לשלח מלאך ולתן לו רשות להוליך את ישראל, הזהיר את ישראל שיזהרו מאד לבלי לטעות, חס ושלום, על־ידי־זה כנ"ל. וזה שכתוב שם: "הנה אנכי שלח מלאך לפניך וכו', השמר מפניו וכו', אל תמר בו". ודרשו רבותינו ז"ל (סנהדרין לח:): 'אל תמירני בו', כי צריך אתה לזהר שלא תטעה, מאחר שנתן לו רשות. שלא תטעה, חס ושלום, בכפירות, כמו שטעה אחר, "כי שמי בקרבו", כי באמת אין לו שום רשות בפני עצמו, חס ושלום, כלל, רק כל מה שעושה הוא ברשותי ובשליחותי "כי שמי בקרבו" כנ"ל. נמצא, שכל מה שנשתלשל רשות יותר אפלו בקדשה אפלו למלאכים קדושים, אף־על־פי־כן מזה נשתלשל אחיזתם, חס ושלום, כנ"ל.

ועל־כן קדם הקדשה כוללין המלאכים רשותם יחד, כדי שיוכלו להכלל באחד, שזהו תכלית הקדשה כנ"ל, וזהו מה שאומרים: ונותנים באהבה רשות זה לזה להקדיש ליוצרם וכו', קדשה כלם כאחד עונים וכו' - כי על־ידי שנכלל כל רשותם יחד ונתבטלין הרבה רשיות, על־ידי־זה נתבטלין כל החיצונים וכל היראות הנפולות, כי אין רשות לשום משחית, מחמת שכל הרשיות נכללין באחד, ואז עולה היראה לשרשה שהוא הדעת, שהוא בחינת קדש. ועל־כן אז כשנותנים רשות זה לזה ונכללין יחד באחד כנ"ל, אז כלם כאחד עונים ואומרים ביראה קדוש - 'ביראה' דיקא, כי אז היראה בשלמות ונכללת בקדש, שהוא הדעת שהוא שרש היראה וכנ"ל:

וזהו בחינת נטילת הרשות קדם הקדוש, כי אז עולה היראה הנפולה על־כן צריכין להכלל כל הרשיות יחד, שעל־ידי־זה נתבטלין כל היראות הנפולות כנ"ל, ועל־ידי־זה עולה היראה לשרשה לבחינת קדש שהוא הדעת שזהו בחינת הקדוש, כנ"ל: