# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/63/14/

וזה בחינת שלש פעמים 'אלקים' ושלש פעמים 'שביעי' שאומרים בקדוש - זהו בחינת שלש בחינות הנ"ל, שזהו עקר קדשת שבת שממשיכין על־ידי הקדוש, הינו יראה ומשפט ודעת, כי היראה עולה על־ידי המשפט אל הדעת, שזהו שלש בחינות, שהם בחינת שלש פעמים 'שביעי', ושלש פעמים 'אלקים' שבקדוש. כי איתא בכונות (דרושי ערבית ליל שבת דרוש ב, וקדוש ליל שבת דרוש א): ששלש פעמים 'שביעי' ו'אלקים' הנ"ל הם כנגד שלש עליות המלכות שעולה בנצח־הוד־יסוד, ובחסד־גבורה־תפארת, ובחכמה־בינה־דעת שנקרא 'קדש', עין שם. וזהו שלש בחינות הנ"ל.

כי מלכות הוא בחינת יראה כנ"ל, ומתחלה בימי החל שהיו שולטין היראות הנפולות - אז היו ניצוצי המלכות בין החיצונים, ועכשו עולין כל הקדשות שהיו מלבשין ביראות הנפולות, ונכללין ביראה הקדושה שהיא מלכות דקדשה. ובתחלה כשהיראה נכללת בקדשה היא בבחינת נצח־הוד־יסוד, שהיא בחינת רגלין, ששם מקום היראה ומלכות שנקראת 'ארץ', כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, וארץ היא בחינת רגלין, בבחינת (ישעיה סו, א): "והארץ הדם רגלי", בחינת נצח־הוד־יסוד הנ"ל. ועקר עלית היראה הוא על־ידי משפט שהוא בחינת ידים, בחינת (דברים לב, מא): "תאחז במשפט ידי", בחינת עמודא דאמצעיתא, בחינת חסד־גבורה־תפארת, וזהו בחינת עלית המלכות בחסד־גבורה־תפארת. ועל־ידי המשפט עולה היראה לשרשה העליון שהוא יראה עלאה ששרשה בדעת, שהוא בחינת קדש, ואז עולה המלכות שהיא היראה ונכללת בחכמה־בינה־דעת, שהוא שרשה.

ועל־כן אומרים גם בתפלה קדשה משלשת, ועקר על־ידי היראה כנ"ל, כמו שכתוב: ונותנים רשות וכו', עונים ואומרים ביראה, קדוש קדוש קדוש. כי על־ידי עלית היראה, הקדושה משלשת בשלש בחינות הנ"ל: