# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/63/15/

ואלו השלש בחינות הם בחינת ש לשה אבות, שעקר עלית המלכות בשבת הוא להכלל בהם, שזהו בחינת שלש סעדות שאוכלים בשבת, שהם תלת אבהן, כידוע (זהר יתרו פח:). כי אברהם הוא בחינת ימין, בחינת הדעת הקדוש, כי 'מסטרא דימינא מחא חורתא ככספא' (מצד ימין המח לבן ככסף) (תקוני זהר, תקון ע, קכט.), וכמו שמבאר בהתורה הנ"ל על פסוק (תהלים עח, נד): "הר זה קנתה ימינו", שעל־ידי אברהם בחינת ימין - זוכין לסתרי תורה בחינת קדש וכו'. ויצחק הוא בחינת יראה, בחינת פחד יצחק. ועקר התקון על־ידי יעקב שהוא בחינת 'משפט', כמו שכתוב (תהלים פא, ה): "משפט לאלקי יעקב", כי יעקב שהוא בחינת 'משפט', הוא מקשר ומעלה בחינת פחד יצחק, בחינת יראה לבחינת אברהם שהוא בחינת 'דעת' כנ"ל, שזהו עקר בחינת קדשת שבת, כנ"ל.

ועל־כן עקר השבת הוא בבחינת יעקב, כמו שכתוב (ישעיה נח, יד): "והאכלתיך נחלת יעקב אביך", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית־רבה יא, ז; עט, ו) שיעקב שמר את השבת. כי עקר קדשת שבת הוא על־ידי בחינת יעקב, שהוא בחינת משפט, המעלה היראה להדעת, שעל־ידי־זה נתבטלין כל היראות הנפולות כנ"ל, שזהו "נחלת יעקב" שהוא 'נחלה בלי מצרים', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קיח.), הינו בחינת בטול כל המזיקין, שהם היראות הנפולות, שהם עקרי מצרי הקדשה שמצרין לישראל, חס ושלום, בבחינת (איכה א, ג): "כל רדפיה השיגוה בין המצרים". ועל־ידי קדשת שבת נתבטלין כל המצרים את הקדשה, שהם כל הדינים וכל היראות הנפולות, כי אז כל שולטני רוגזין ומארי דדינין כלהו ערקין ואתעברו מנה וכו' (כל שליטי הרגז, ובעלי הדינים, כלם בורחים ומתרחקים ממנה).

ועל־כן עקר התקון על־ידי יעקב, כי אברהם יצא ממנו ישמעאל, ויצחק יצא ממנו עשו, ויעקב היתה מטתו שלמה בלי פסול. כי כל זמן שלא בא יעקב שהוא בחינת משפט - עדין לא נתבטל לגמרי שליטת מזיקי עלמא, שיניקתם מיראות הנפולות הנ"ל, ועל־כן יצאו מהם עשו וישמעאל שהם מזיקי עלמא שהחריבו את הבית־המקדש - מקום היראה הקדושה כנ"ל, והכל מחמת שעדין לא היה המשפט על מכונו וכנ"ל, עד שבא יעקב, שהוא בחינת 'משפט', שעל־ידי־זה עקר המתקת ועלית פחד יצחק לבחינת הדעת שהוא בחינת אברהם, שעל־ידי־זה נמתק הכל, כי יעקב הוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, כי הוא מכריע וכולל אברהם ויצחק, כי הוא מקשר בחינת יצחק, בחינת יראה לבחינת אברהם בחינת 'דעת' על־ידי מדתו שהוא בחינת משפט, כנ"ל.

ועל־כן המקדש שלעתיד שיהיה כנגד יעקב - לא יחרב לעולם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (נזיר לב: ובמהרש"א, רבנו בחיי בראשית כח, יז), כי עקר תקון בנין בית־המקדש הוא על־ידי בחינת משפט, שהוא בחינת יעקב כנ"ל. וזהו שאמר יעקב כשראה מקום הבית־המקדש (בראשית כח, יז): "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים" וכו', ואמרו רבותינו ז"ל (פסחים פח.) על פסוק זה: שיעקב קראו 'בית' שלא יחרב לעולם. והשתא מדיק היטב שנסמך סוף המקרא לראשו, כי זכה להשיג היראה בשלמות על־ידי המשפט שהוא מדתו כנ"ל. ועל־כן אמר: מה נורא המקום הזה - הינו שהפליג בעצם שלמות היראה דקדשה שהשיג כאן, ועל־ידי שלמות היראה, בחינת מה נורא המקום - על־ידי־זה לא יחרב עוד לעולם.

וזהו שסים: אין זה כי אם בית אלקים - 'בית' דיקא בחינת בית השלישי שיהיה בזכות יעקב שלא יחרב לעולם, כי על־ידי יעקב, שהוא בחינת משפט, על־ידי־זה היראה בשלמות בחינת מה נורא כנ"ל, שזהו עקר קיום הבית־המקדש כנ"ל, כי לא יוכלו עוד לשלט בו ידי זרים, חס ושלום, שהם עשו וישמעאל מזיקי עלמא שיניקתם מיראות הנפולות, כי כבר היראה בשלמות על־ידי המשפט של יעקב, שעל־ידי־זה זכה למטה שלמה בלי פסול כנ"ל, ועל־כן בודאי אין זה כי אם בית אלקים - בחינת בית, שלא יחרב לעולם, כנ"ל:

וזהו בחינת (ויקרא כו, מב): וזכרתי את בריתי יעקוב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכר והארץ אזכר, וחושב אותם למפרע ומתחיל מיעקב, כי עקר הגאלה ובנין של עתיד על־ידו, כי פסוק זה נאמר אחר התוכחה שהזהיר השם־יתברך את ישראל: ואם לא תשמעו וכו', ואם את משפטי תגעל נפשכם וכו', שאז יבוא עליהם מה שיבוא, חס ושלום. וכל אלו הדינים הם בחינת יראות הנפולות שמהן באין כל הצרות והגזרות, חס ושלום, שכל זה נמשך, חס ושלום, מפגם המשפט בחינת ואם את משפטי תגעל נפשכם.

ועל־כן בסוף כשהוא מנחם אותם - הוא מבשר אותם שבזכות אבות ינצלו מכל הצרות, ועקר על־ידי יעקב שהוא בחינת משפט, שהוא מקשר בחינת פחד יצחק לבחינת אברהם שהוא הדעת, שעל־ידי־זה נתבטלין כל היראות הנפולות ונתבטלין כל הצרות וכל הגזרות כנ"ל, ועל־כן מתחיל מיעקב כנ"ל, כי עקר התקון על־ידי בחינת יעקב, שהוא בחינת משפט, כנ"ל. וזהו: והארץ אזכר. בחינת עלית היראה שנקראת ארץ, בחינת (תהלים עו, ט): "ארץ יראה" כנ"ל, כי עקר התקון וההמתקה על־ידי עלית היראה, כנ"ל: