# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/63/17/

וזה בחינת שלשה שבועות שמתאבלין על חרבן בית־המקדש, שנחרב ונפגם שלשה בחינות הנ"ל, שהם פגם היראה והמשפט והדעת, [כי שאר בחינות הנאמרים שם, מה שזוכין על־ידי הדעת, הכל זוכין אחר־כך ממילא, והעקר הוא להעלות היראה על־ידי המשפט אל הדעת, ואז באין אחר־כך בנקל לשאר הבחינות הנ"ל, שכלם חשובין כאחד, כי כלם כלולים בהדעת, שזהו בחינת שלשה ראשונות חשובות כאחד]. ובשביל זה צריכין שלשה שבועות דיקא, כנגד שלשה בחינות הנ"ל, כי שלשה שבועות יש בהם שלשה שבתות, ועקר התקון של בנין בית־המקדש הוא על־ידי שבת, כנ"ל.

וזה בחינת שלשה הפטרות שקורין בשלש שבתות שבין המצרים, שהם דש"ח - ד ' ברי ש' מעו ח' זון. דברי - זה בחינת יראה, כמו שכתוב שם בהתורה הנ"ל. שמעו - זה בחינת עלית היראה אל הלב, ששם מקום היראה על־ידי המשפט כנ"ל, וזהו בחינת שמעו, כמו שכתוב בשלמה (מלכים־א' ג, ט): "ונתת לעבדך לב שמע לשפט" וכו'. חזון - זה בחינת ראיה שהוא בחינת דעת, כמו שכתב שם רבנו במאמר הנ"ל על פסוק (תהלים קא, ו): "עיני בנאמני ארץ" וכו' - שעינים הם בחינת 'דעת', הינו עלית היראה אל הדעת. וזהו בחינת כוס של קדוש - צריך שיתן עיניו בו, כדי להעלות היראה בחינת כוס יין, אל הדעת, שזהו עקר הקדוש, כנ"ל. ועל־כן בסוף שלש ההפטרות הנ"ל מסימין בשבת השלישי (ישעיה א, כז): "ציון במשפט תפדה", כי עקר הגאלה ובנין בית־המקדש יהיה על־ידי תקון המשפט, כנ"ל:

[שיך לעיל לענין סעדה שלישית של שבת] (אות טז)