# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/63/19/

וזה בחינת קנין במעמד שלשתן, שכשיש לראובן מנה ביד שמעון, והמחהו ללוי במעמד שלשתן - קנה, והוא הלכתא בלא טעמא. ודוקא כשיש לו מנה ביד שמעון, אבל אם לא היה מנה בידו, רק צוה לשמעון שיתן ללוי מנה משלו, והוא יחזר ויתן לו - לא קנה, וכל אחד משלשתן יכול לחזר בו, כי כל הקנינים הם בבחינת הדעת, כי עקר הקנין על־ידי הדעת, בבחינת 'דעת קנית מה חסרת, דעת חסרת מה קנית' (נדרים מא.).

וזהו בחינת כל הקנינים שתקנו חכמינו ז"ל, שאי אפשר לקנות שום דבר כי אם על־ידי קנין שתקנו, כגון משיכה או הגבהה או קנין־סודר וכיוצא, כי באמת בודאי ראוי לאדם שיקנה בדבורו לבד, כי בודאי אסור לשנות דבורו, אך מה שיכולים לחזר בלא קנין הוא מחמת שעדין לא נמשך הדעת במכירה זאת, כל זמן שלא היה בו קנין גמור, וכמובא בלשון רבותינו ז"ל (בבא מציעא טז.): 'עדין לא סמכא דעתיה' (עדין לא סומכת דעתה), כי עקר הקנין הוא בדעת דיקא כנ"ל, וחכמינו ז"ל שערו בדעתם והשגתם על־ידי איזה קנין נמשך הדעת אל הקנין, ועל־פי זה תקנו כל הקנינים לכל דבר ודבר כדינו, כי שערו שזה הדבר נגמר בקנין זה, כי על־ידי־זה הדבר סמכא דעתיה וגמר ומקנה בלב שלם ובדעה שלמה, שעל־ידי־זה עקר הקנין וכנ"ל, נמצא, שעקר הקנין הוא על־ידי הארת הדעת, כנ"ל:

ועל־כן מעמד שלשתן קונה בלי שום קנין, כי מאחר שיש לו ממון ביד חברו, ויכול להוציאו מידו על־פי משפט, על־כן יש כח בהמשפט להוציא הדבר מהלוה ולהקנותו ללוי במעמד שלשתן בלי שום הקנאה כלל, כי כשראובן מצוה לשמעון הלוה שיתן המעות שיש לו בידו, ללוי במעמד שלשתן - זהו בחינת עלית היראה הנפולה לשרש הדעת על־ידי בחינת משפט, שעל־ידי־זה נשלם הדעת, כנ"ל. ועל־כן נקנה מיד, כי כל הקנינים הם על־ידי שלמות הדעת, בחינת 'דעת קנית', כנ"ל: