# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/63/2/

וזה בחינת כח והרשאה, שיש כח למי שיש לו דין ומשפט על חברו מחמת איזה תביעה, ואינו יכול לתבעו למשפט בעצמו מחמת הרחק הדרך או מאיזה סבה, יש לו כח להתובע בעל המשפט לעשות מרשה - למסר הדין והמשפט לחברו, וחברו יתבענו למשפט על־ידי הכח והרשאה שיש לו ממנו, הינו ממש ענין הנ"ל המבאר למעלה, שכל זמן שאין משפט - יש כח להמשפט להתלבש עצמו בכל הדברים שבעולם, בבחינת "למשפטיך עמדו", אזי "הכל עבדיך" וכו', כנ"ל, ועל־כן יש כח להתובע בעל המשפט למסר משפטו ותביעתו לכל מי שירצה, ולתן לו כח והרשאה ואזי יש לו כחו, כי כך הוא חק המשפט שיש לו כח להתלבש עצמו בכל אדם ובכל הדברים - כדי לעשות משפט, כנ"ל.

ועל־כן יכולים לתן כח והרשאה על כל התביעות שבעולם אפלו על תביעת מלוה דכפר ביה (שכפר בו), אף־על־פי שמדין הקנאה אין יכולין להקנות לחברו תביעה כזו בשום קנין, כמבאר בפוסקים (חשן משפט סימן קכג), אך בתורת כח הרשאה יכול להרשות אותו, כמבאר שם בסמ"ע וש"ך. והעקר הוא כנ"ל, כי כל זה הוא כח המשפט כנ"ל, כי באמת הוא ראוי שכל אדם ישפט את עצמו כנ"ל. ומי ששופט את עצמו תמיד על כל דבר - בודאי לא יצטרך לבוא לדין לפני בית־דין להוציא ממנו ממון בדין, כי בודאי יקדים לסלק לחברו מה שמגיע לו על־פי האמת, כי בודאי כך ראוי לכל אדם שישפט את עצמו על כל דבר, ובפרט בדיני ממונות, כשיודע שיש בידו איזה ממון של חברו - שישפט את עצמו בעצמו ויסלק לחברו קדם שיתבענו לדין, וכעין שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא נח:): על פסוק (שמות יח, כא): "שנאי בצע": 'האי דינא דמפקין מניה ממונא בדינא - לאו דינא הוא' (הדין שהוציאו ממנו ממון בדין – אינו ראוי להיות דין), וכמו כן ראוי לכל אדם.

נמצא זה שהוא נתבע ולא סלק לחברו בעצמו קדם שיבוא למשפט - נמצא שפגם במשפט, וכשאין משפט, הינו שאין האדם שופט את עצמו, אזי יש כח בהמשפט שיתלבש את עצמו בכל הדברים שבעולם כנ"ל. ועל־כן יש כח להתובע למסר משפטו לכל מי שירצה, ולתן לו כח והרשאה אפלו על דבר שאין יכול להקנות לחברו בתורת הקנאה גמורה, אף־על־פי־כן בחק המשפט יכול להרשות אותו, שיוכל לתבע את חברו, ולא יוכל לומר לו: 'לאו בעל דברים דידי את', כי באמת כל אדם הוא בעל־דבר דידיה כשמקבל כח מהתובע, כי זהו בחינת כח המשפט שיש לו כח להתלבש בכל הדברים, בבחינת "למשפטיך עמדו" אזי "הכל עבדיך" כנ"ל, ועל־כן כל אדם הוא בעל־דבר דידיה, אף־על־פי שלא קנה התביעה בקנין גמור, אף־על־פי־כן הוא בעל־דבר דידיה לתבעו על־ידי כח והרשאה שקבל מבעל המשפט, כי המשפט יכול להתלבש עצמו בכל הדברים, כנ"ל: