# כג

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/63/23/

ועל־כן בשבת אסור להוציא מרשות לרשות, והתנא הקדים הוצאה ברישא (שבת ב.), כי זה עקר בחינת קדשת שבת - לבטל שנוי הרשיות שיכללו כל הרשיות יחד, שעל־ידי־זה נתבטלין היראות הנפולות וכו', שזהו עקר בחינת קדשת שבת כנ"ל, כי בחל שיש איזה אחיזה ליראות הנפולות שנמשכין משנוי הרשיות, שכביכול, נתלבש ונסתר ונעלם רשות יחידו של עולם בהרבה רשיות של כל השרים כנ"ל. ועל־כן צריך האדם יגיעה גדולה במלאכה ומשא־ומתן ולהוציא מרשות לרשות, והכל בשביל לברר כל הניצוצות כדי להעלות ולהכניס הכל מרשות הרבים לרשות היחיד, כי אפלו מה שאדם מוציא בחל איזה דבר מרשות היחיד לרשות הרבים, בודאי עקר כונתו הוא לחזר ולהכניסו לרשות היחיד, ששם כל חפציו של אדם, רק שהוא מוציאו עכשו לרשות הרבים, כגון לשוק למכר ולסחר בשביל שירויח כדי להכניס ולאסף אחר־כך לביתו שהוא רשות היחיד, ברוח יותר ויותר. וכל מה שיזכה להרויח יותר בקדשה - הוא מברר ניצוצות מרשות הרבים, ומעלה בחינת יראות הנפולות ומכניסם לשרשם לרשות היחיד, שהוא רשות יחידו של עולם.

וכל זה צריכין לעשות בחל, שאז יש ברור מחמת שיש אז אחיזה להיראות הנפולות כנ"ל, אבל בשבת שאז השכינה שובתת, כי אז מחמת קדשת שבת נתבטלין כל היראות הנפולות, כי אז עולה היראה לשרשה כנ"ל, ועל־כן אסור לעורר שום שנוי רשות, ועל־כן אסור אז בשבת להוציא מרשות לרשות.

ועל־כן התנא התחיל מסכת שבת באסור זה של הוצאה מרשות לרשות, כי בשבת כל הרשיות בטלין לגמרי, כי אז השם־יתברך מפשיט, כביכול, לבושין דחל, ואינו מתלבש בשום רשות רק נתגלה מלכותו ורשותו לבד בלי שום התלבשות בשום רשות אחר כלל, ועל־כן כל הדינים שהם היראות נפולות - בטלים אז לגמרי, כי היראה עולה לשרשה לרשות היחיד, לרשות יחידו של עולם, כי אז נתגלה יראתו על הכל, שאין צריכין להתירא כי אם ממנו לבדו יתברך, אמן ואמן: