# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/63/4/

כי אין טוב אלא אחד, כמובא בדברי רבנו ז"ל, כמה פעמים (סימנים ד, כא), שעקר הטוב בעצם הוא בחינת אחד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פסחים נ.) על פסוק (זכריה יד, ט): "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", ואמרו רבותינו ז"ל: שאז יהיה כלו טוב שיברכו על הכל הטוב והמיטיב. וכל הצרות והרעות והגזרות, חס ושלום, כלם נמשכין רק מחמת הרחוק מאחד, כי השם־יתברך הוא טוב ומיטיב לכל, ועקר אחיזת הרע הוא רק מחמת ההשתלשלות והרחוק מאחד, שמשם עקר אחיזת החיצונים שאחיזתם מבחינת (קהלת ז, כט): "בקשו חשבנות רבים", כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן נא).

ועל־כן עקר תקון המשפט הוא כשאדם שופט את עצמו בינו לבין קונו, ומבקש מהשם־יתברך רחמים ותחנונים שיקל מעליו משפטיו ודיניו ומצדיק עליו את הדין ואומר: ואתה צדיק על כל הבא עלינו כי אמת עשית וכו', לך ה' הצדקה ולנו בשת הפנים וכו', וכיוצא בזה, ומשתטח ומבקש מלפניו יתברך שיעשה עמו לפנים משורת הדין. ואז כששופט את עצמו, ואין הדין שלמעלה צריך להתלבש את עצמו בשאר דברים - אזי אין להם שום יניקה כלל, ואז השם־יתברך שופט אותו ברחמים בחמלה וחנינה או מוחל לו לגמרי, כי השם־יתברך חנון ורחום ומרבה להיטיב, אבל כשאין שופט את עצמו אזי יש דין למעלה ואזי, חס ושלום, הדין מתלבש בשאר דברים, ונותנין מלמעלה כח והרשאה למי שנותנין שיעשה בו משפט כתוב, וכל מה שיורד הדין והמשפט ומתלבש יותר - מזה יש להם יניקה, חס ושלום, ביותר. ואז כיון שנתן רשות למשחית, חס ושלום, השם־יתברך ירחם ויציל כל ישראל מדינים כאלה, רחמנא לצלן, רחמנא לישזבן: