# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/63/8/

כי עקר תקון התענית הוא המשפט הנ"ל, דהינו שיחשב דרכיו וישפט את עצמו על כל דבר כנ"ל, כמו שכתוב (ישעיה נח, ו): "הלוא זה צום אבחרהו פתח חרצבות רשע התר אגדות מוטה" וכו'. דהינו שעקר התענית לשפט את עצמו ולפתח ולנתק כל הקשרים והחרצבות של רשע הטמון בקרבו, שזהו עקר בחינת המשפט הנ"ל - שישפט את עצמו על כל דבר, כנ"ל.

ועל־כן היו נוהגין ביום התענית לומר דברי כבושין לעם, ולעין ולהשגיח לתקן כל הקלקולים שבעיר, ולחפש אם יש, חס ושלום, איזה חטאים ועוונות בעיר לתקנם, כמו שפרש רש"י על פסוק "קראו צום" במעשה דנבות (מלכים־א, כא, ט), כי זה עקר תקון התענית. וכמו כן צריך כל אדם לעשות בעצמו בכל יום ויום, ובפרט ביום התענית - לשפט את עצמו על כל דבר שזהו עקר תקון התענית, כנ"ל: