# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/63/9/

כי בין המצרים - דינים שורין, חס ושלום, שזהו בחינת היראות הנפולות כנ"ל, ועל־כן אמרו רבותינו ז"ל (שוחר־טוב, תהלים צא) שצריך לזהר מאד שלא לצאת יחידי מארבע ועד תשע, כמבאר בשלחן ערוך (סימן תקנא סעיף יח), שכל זה הוא בחינת יראות הנפולות. ועל־כן צריכין אז להשתדל ביותר להעלות אלו היראות הנפולות, וזה על־ידי התענית הנ"ל, ועל־ידי אמירת חצות שמתאבלין על חרבן בית־המקדש.

ועקר אמירת חצות הוא בחינת 'משפט', כמבאר במקום אחר (בסימן קמט), כמו שכתוב (תהלים קיט, סב): "חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך", כי עקר האבלות הוא להתאבל על מעשיו שעשה, שהם גרמו חרבן בית־המקדש, כי כל מי שלא נבנה בית־המקדש בימיו כאלו נחרב בימיו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לג.). וצריך להתאבל על עוונותיו ולבכות עליהם מאד מאד, ולשפט את עצמו ולפשפש במעשיו ולתקנם מעתה, ועל־ידי־זה יזכה לבנין בית־המקדש, כי כל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחתה (תענית ל:), כי על־ידי האבלות שמתאבל על ירושלים ומפשפש במעשיו ותולה החרבן בעצמו, כי כל אדם לפי חטאיו - כן יש לו חלק בכל דור ודור בחרבן בית־המקדש. וכן כל אחד כפי מה ששופט את עצמו וזוכה לתקן מעשיו - כן יש לו חלק בבנין בית־המקדש שיבנה לעתיד במהרה בימינו, על־ידי תקון המעשים של כל אחד ואחד מישראל. כי עקר בנין בית־המקדש על־ידי משפט, כמו שכתוב (ישעיה א, כז): "ציון במשפט תפדה" וכו', כי עקר החרבן היה על־ידי פגם המשפט כנ"ל, ועל־כן על־ידי תקון המשפט על־ידי־זה יחזר המקדש על מכונו: