# א

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/64/1/

על־פי התורה 'היכל־הקדש' בסימן נ"ט, עין שם, מבאר שם, שמי שמקרב נפשות להשם־יתברך הוא בונה בחינת היכל־הקדש שהוא בחינת ירושלים, ומחמת שזה ההיכל־הקדש נעשה מאלו הנפשות אשר היו רחוקים עד הנה, ויש קלפות רבות השוכנים סביבם, בבחינת (יחזקאל ה, ה): "זאת ירושלם" וכו', ואפשר שיתאחזו בלבו, חס ושלום, על־כן צריכין משפט - שישפט האדם את עצמו תמיד, ועל־ידי־זה מעורר התלהבות הלב בחינת לבת אש, ואש הזה שורף אותם שלא יתאחזו בלבו ולא בההיכל־הקדש וכו', ואז יוצא לאור משפט, הינו שנתלהב הלב ויושב על כסא, בבחינת (תהלים ט, ח): "כונן למשפט כסאו", שהוא בחינת כבוד הנ"ל, בחינת כסא כבוד, שהוא בחינת 'היכל הקדש' הנ"ל. וזה בחינת בית וחומה, יד ושם, עגולא ורבועא דלגו, חכמה ועשירות.

והיוצא משם לעניננו, שלעשירות זוכין על־ידי כבישת כעס, ועל־ידי־זה נגדל השם והנפש דקדשה, ועל־ידי־זה מתקרבים נפשות הרבה להשם־יתברך, והוא בחינת חומה, בחינת עגולא, בחינת 'היכל הקדש' הנ"ל, שהוא בחינת כסא כבוד וכו', עין שם כל זה היטב: