# י

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/64/10/

ועל־כן עקר שמירה מחמץ הוא מעת נתינת מים בעסה, כי מים הוא בחינת שפע העליונה, בחינת שפע העשירות, כי כל ההשפעות שבעולם נמשכים וגדלים על־ידי המים שמגדלין ומצמיחין הכל, ואפלו עשירות ואוצרות נמשך על־ידי מים, כמו שכתוב (דברים כח, יב): "יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וכו', לתת מטר ארצך" וכו'. וכמו שמבאר בהתורה "פתח רבי שמעון" (בסימן ס), עין שם.

ועל־כן כשנותנין מים בעסה - זה בחינת שממשיכין שפע העשירות. ועתה בשעת יציאת מצרים, שיורד שפע גדול ועליון מאד, תכף כשמתחיל לירד שפע הזאת בזה העולם, דהינו בעת נתינת המים - תכף צריכין לשמר את העסה מאד מאד, שלא יתאחז בו אויר ורוח העולם שלא נטהר עדין מזהמת מצרים, שלא יהפך האור והשפע הגדולה הזאת לכעס שהוא בחינת חמץ, כי מים כוללים שתי בחינות, כמו שכתוב (איוב לו, לא): "כי בם ידין עמים", כמו שפרש רש"י שם: 'משל לנחתום' וכו', כי כל ההשפעות יורדין על־ידי מים, וכל הענשים שהם בחינת חרון אף הם על־ידי מים, על־כן מעת נתינת המים צריכין לשמר העסה שהוא הלחם, שהוא בחינת העשירות, לשמרו מאד מאחיזת הכעס, שהוא בחינת חמץ, כנ"ל: