# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/64/11/

ועל־כן חמץ בפסח במשהו, מה שאין כן שאר אסורים שבטלים בששים, כי מבאר בהתורה הנ"ל, ענין בטול האסור בששים, שהוא בחינת (שיר־השירים ו, ח): "ששים המה מלכות", בחינת עגולא ורבועא, בחינת 'מ"ם וסמ"ך שבלוחות' וכו' (שבת קד.), שזה נמשך על־ידי אש המשפט, עין שם היטב, אבל אסור חמץ נמשך מהרשעים שאין אש המשפט מועיל להם, שהם בחינת ערב רב, שהם בבחינת (תהלים י, ה): "יחילו דרכיו בכל עת מרום משפטיך מנגדו", כמו שמבאר שם בסוף התורה הנ"ל. ומשם עקר אסור חמץ, כמו שכתוב (שמות יב, לח): וגם ערב רב עלה אתם וכו', ויאפו את הבצק עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה וגם צדה וכו'. הינו שעקר אסור החמץ הוא מחמת הערב־רב שעלה אתם, שעל־ידי־זה לא יכלו להטהר בשלמות מזהמת מצרים.

ועל־כן הצרכו לצאת בחפזון גדול, ועל־כן הכרחו למהר ולזרז ולציר השפע מיד בבחינת מצה - קדם שתשלט בו הרוח העולם, חס ושלום, שלא תחמיץ על ידו - שלא תתהפך לכעס, חס ושלום, מחמת שהרוח והאויר אינו טהור מחמת זהמת הערב רב שיצאו עמהם, שהרע שלהם לא נכנע ונתבטל על־ידי אש המשפט, ועל־ידי־זה צריכין כל הנפשות שהם בחינת 'היכל־הקדש' לשמר את עצמם מאד שזהו בחינת האזהרה מחמץ וכנ"ל, [והבן הדברים מאד, ועין היטב בהתורה הנ"ל, והבן שם וכאן מאד]. וכן מובא בזהר הקדוש (תקוני זהר, תקון יג, כח:), שפגם הערב־רב הוא בחינת פגם החמץ בחינת (שמות לב, א): "וירא העם כי בשש משה" - 'בא שש', 'דאפרשו בין שש לשבע' (שהם הפרישו בין בחינת שש לבחינת שבע), בחינת חמץ שנאסר ברגע שבין שש לשבע, בחינת "כי בשש", בחינת חמץ שנעשה על־ידי אחור ושהיה.

ועל־כן אין חמץ מתבטל בששים, כי בטול ששים הוא רק במקום שמועיל אש המשפט, כמבאר בהתורה הנ"ל, אבל חמץ שנמשך מבחינת הערב רב שאין מועיל להם אש המשפט, על־כן בודאי אינו מתבטל בששים, שהוא בחינת עגולא ורבועא הנ"ל, על־כן אסור במשהו וכנ"ל: