# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/64/14/

וזה בחינת ארבע כוסות של יין בליל פסח, כי יין בחינת התלהבות הלב שנתעורר על־ידי המשפט הנ"ל, כי המשפט בין לטוב ובין להפך נקרא בשם שתית כוס יין, כמו שכתוב (תהלים נ, ו): "כי אלקים שפט וכו', כי כוס ביד ה' ויין חמר" וכו'. ולהפך לטובה נקראת הישועה בשם כוס ישועות, כמו שכתוב (שם קטז, ג): "כוס ישועות אשא" וכו'. וכתיב (שם כג, ה): "תערך לפני שלחן נגד צררי וכו', כוסי רויה".

ועקר קבול השכר שיקבל כל אחד ביום הדין והמשפט, הוא בחינת 'יין המשמר בענביו' וכו' (יומא עו:). נמצא, שיין בחינת משפט. וזה בחינת אדמימיות היין, כמו שכתוב (משלי כג, לא): "אל תרא יין כי יתאדם" וכו', בחינת דין ומשפט, ועל־כן יין יש בו שני כחות 'זכה נעשה ראש'. 'לא זכה נעשה - רש'. כי זכה, דהינו מי שזוכה לשפט את עצמו עד שנתעורר אש המשפט דקדשה לשרף ולבער הרע שסביב הנפשות, שהם גם־כן אש דסטרא אחרא, בחינת חמימות אש של כל התאוות רעות, שצריכין לשרפו על־ידי אש המשפט הנ"ל, כי "מהאש יצאו והאש תאכלם" (יחזקאל טו, ז). ומי שזכה לאש המשפט דקדשה הנ"ל, אזי היין בקדשה בבחינת 'זכה נעשה ראש', בחינת ראש ומחין, כי המשפט הוא בחינת תקון המח והחכמה שמשם נמשך המשפט, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, בבחינת (מלכים־א ג, כח): "כי חכמת אלקים בקרבו לעשות משפט".

וזה בחינת היין של קדוש בכניסת שבת ויום־טוב, כי כל ששת ימי החל צריכין לעסק במלאכת ובנין היכל הקדש הנ"ל, דהינו לברר ברורים לקרב ולהעלות נפשות וניצוצות מעמקי הקלפות להשם־יתברך, כמבאר שם בהתורה הנ"ל על פסוק (שמות לא, יג): "את שבתתי תשמרו", עין שם, שבימי החל השכינה מבררת ברורים וכו', עין שם. ועל־כן כל ימי החל צריכין לעורר בכל יום אש המשפט הנ"ל, לבער ולשרף את הרע הנ"ל, כנ"ל. אבל בשבת השכינה שובתת ואין מבררת ברורים, כי אז הוא בחינת בטול הרע.

ועל־כן בכניסת שבת - שאז עולין כל הנפשות והניצוצות שבררו כל ימי החל, אזי מקדשין על היין, שהוא בחינת אש המשפט הנ"ל, הינו שאז זוכין על־ידי אש המשפט של ימי החל, שעתה יתלהב הלב בשלהובין דרחימותא, שזהו בחינת יין שבקדשה, שעל ידו נתחמם ונתלהב הלב להשם־יתברך בהתעוררות ודבקות גדול, בבחינת (שיר־השירים א, ד): נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך - 'מישרים' דיקא, בחינת אהבת מישור בלי שום עקמומיות, כמו שפרש רש"י שם, בחינת וחכך כיין הטוב הולך לדודי למישרים, שזהו בחינת 'משפט', כמו שכתוב (תהלים סז, ה): "כי תשפט עמים מישר". וכתיב (שם ט, ט): "והוא ישפט תבל בצדק ולאמים במישרים". וכתיב (שם צט, ד): "אתה כוננת מישרים משפט וצדקה ביעקב" וכו':

כי בחל שיש אחיזת הרע, אזי מתגבר הרע בכל פעם לעקם את הלב, חס ושלום, בכמה וכמה מיני עקמימיות להטות מהשם־יתברך, חס ושלום, ואז צריכין יגיעה גדולה לבער ולבטל הרע שסביב הלב שהוא עקמימיות שבלב, ועקר בעורו ובטולו הוא על־ידי אש המשפט הנ"ל, דהינו על־ידי התבודדות כנ"ל. ואז זוכין בשבת, שאז הוא בחינת בטול הרע, שאז נתישר הלב לגמרי מעקמימותו, ואין צריכין עוד ללחם עם הרע לבערו, רק זוכין שמאש המשפט הנ"ל, זוכין לחמימות והתלהבות הלב דקדשה להשם־יתברך, שהוא בחינת כוס יין של קדוש, שעל ידו מקבלין קדשת שבת, שהוא עקר גמר תקון המשפט שנקרא מישרים כנ"ל, בחינת 'מישרים אהבוך', בחינת "הולך לדודי למישרים", כנ"ל.

וזהו בחינת גדל השמחה שנתעורר על־ידי היין דקדשה, בחינת "ויין ישמח לבב" וכו', כי זהו עקר השמחה שמתגבר אש המשפט, עד ששורף את כל הרע שסביב הלב, עד שכל הנפשות מתקרבים להשם־יתברך, שזהו עקר כבודו, כמו שמבאר שם, בחינת (דברי־הימים־א טז, כד): "ספרו בגוים את כבודו", ואז מתגדל השמחה בלי שעור, כי זהו עקר שמחתו ושעשועיו יתברך, בחינת (תהלים קד, לא): "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו". וכן מבאר בכל המזמורים שאומרים בכניסת שבת, שאז עולים כל הנפשות והניצוצות שנתבררו בימי החל, שכלם מדברים מהגדלת כבודו יתברך על־ידי־זה, ומהפלגת השמחה שנמשך על־ידי־זה. כמו שכתוב (דברי־הימים שם פסוק לא): "ישמחו השמים ותגל הארץ ויאמרו בגוים ה' מלך" וכו', דהינו כשגם הגוים בחינת הרחוקים אומרים "ה' מלך", אז השמחה גדולה מאד, בחינת (תהלים צו, יא): "ישמחו השמים" וכו'.

וזה בחינת ישמחו וירננו לאמים כי תשפט עמים מישר וכו', פוק עין ותשכח בכל המזמורים שאומרים בכניסת שבת, שמדברים מגדלת השם־יתברך וגדל כבודו שיתגלה לעתיד, ביום שכלו שבת, בעת גמר הברור, שאז ידעו כל הגוים וכל הרחוקים את גדלתו וכבודו, ואז תגדל השמחה מאד מאד, בחינת (תהלים צז, א): "ה' מלך תגל הארץ" וכו', בחינת "עז וחדוה במקמו הבו לה' משפחות עמים" וכו'. ונסמך לפסוק זה: "ספרו בגוים כבודו" במזמור אחד, כי זה המזמור "שירו לה'" מדבר מזה ביותר, וכן כל המזמורים, כי זה עקר השמחה - כשמתקרבים הנפשות הרחוקים לה' יתברך. ועל־כן אומרים זה בכניסת שבת, שאז עולים כל הנפשות והניצוצות שנתבררו בימי החל לה' יתברך, ואז זוכין לכוס ישועות, בחינת יין המשמח, שהוא התלהבות הלב לה' יתברך, וכנ"ל.

וזהו בחינת כוס יין של קדוש, שעל־ידי־זה מקבלין שבת וכנ"ל, וזהו בחינת ארבע כוסות של יין של פסח, כי עקר הגאלה היתה על־ידי אש המשפט הנ"ל, בחינת (שמות ג, ב): "וירא אליו מלאך ה' בלבת אש". ואז זוכין לשתות ארבע כוסות של יין של ישועה וגאלה, כי עקר הגאלה הוא על־ידי המשפט, שהוא בחינת יין המשמח, בחינת התלהבות הלב להשם־יתברך וכנ"ל, ועל־כן הם ארבע כוסות כנגד בחינת רבוע, בחינת מם סתומה שבלוחות, שהוא בחינת אש המשפט הנ"ל. כמבאר בהתורה הנ"ל, שעל־ידי־זה עקר בטול הרע שסביב 'היכל־הקדש', שהוא בחינת סמ"ך, בחינת עגולא, דהינו שנתבטל ונתבער החמץ ושאור שהם הרע וזוכין לבחינת סמך הנ"ל, בחינת עגולא, בחינת 'היכל־הקדש', שהוא בחינת הנפשות הנ"ל, שהם בחינת 'עשירות', שהוא בחינת מצה, כנ"ל:

נמצא, שיין של ארבע כוסות ושלש מצות, הם בחינת עגולא ורבועא הנ"ל, ועל־כן הם ארבע כוסות בחינת רבוע הנ"ל, ושלש מצות בחינת עגולא, כי העגול בבחינת שלשה קוין, כי העגול פחות מן הרבוע חלק רביעית כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ערובין יד:).

וזה שאמרו רבותינו ז"ל על היין (יומא עו:), 'לא זכה - נעשה רש', דהינו עניות, כי כשאין זוכה, דהינו שלא זכה למשפט הנ"ל, ואז אינו שורף הרע שסביב ה'היכל־הקדש', שהוא בחינת עשירות, ואז בודאי נעשה רש, דהינו עניות שהוא הפך העשירות, כי אז היין מחמם אותו בחמימות דסטרא אחרא, ובא לכעס ומדנים וריב, שהוא הפך העשירות כנ"ל, כמו שכתוב (משלי כג, כט): "למי אוי למי אבוי למי מדנים וכו', למאחרים על היין". וכנראה בחוש, שעל־ידי שכרות שאינו בקדשה - באים לכעס וריב ומחלקת, אבל 'זכה - נעשה ראש', דהינו חכמה ומחין, שהוא משפט דקדשה, כמבאר שם על פסוק (ישעיה נו, ה): "ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם", שנאמר על שמירת שבת, כמו שכתוב שם (פסוק ד): "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי וכו', ונתתי להם בביתי ובחומתי יד ושם" וכו', עין שם היטב והבן: