# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/64/15/

וזה בחינת מצות אכילת מרור, וצריך לטבלו בחרסת כדי להמתיק ולבטל הארס שבו (פסחים קטו:). ואכילת מרור הוא על שם שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים, כמו שכתוב (שמות א, יד): "וימררו את חייהם בעבדה קשה" וכו'. כי גלות מצרים זה בחינת טרחת ויגיעת הפרנסה, שזה עקר מרירת זה העולם, בחינת (קהלת ז, כו): "ומוצא אני מר ממות את האשה", שהוא הפרנסה, כמו שמבאר בהתורה 'צוית צדק' (בסימן כג), וכל זה נמשך מחמת שאין האדם חס על עצמו ואינו נזהר מכעס, שעל־ידי־זה אובד עשירותו ובאה לו הפרנסה ביגיעה גדולה ובמרירות גדול, כי אם היה שומר את עצמו מכעס - היה זוכה לעשירות כנ"ל, ואזי לא היה צריך לטרח כלל בשביל פרנסה, כי היה נמשך לו שפע העשירות מן השמים בלי יגיעה וטרח כלל.

וזה בחינת (במדבר יא, ח): "שטו העם ולקטו" - 'בשטותא' (זהר בשלח סב:), שעקר יגיעת הפרנסה על־ידי שטות, דהינו חסרון הדעת, כמו שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (בסימן נ"ו), הינו על־ידי הכעס, שהוא הסתלקות הדעת, כי כל הכועס חכמתו מסתלקת ממנו (פסחים סו.). וכל זה נמשך מחטא אדם הראשון שעל־ידי־זה נגזר "בעצבון תאכלנה, בזעת אפיך תאכל לחם" - 'בזעת אפיך' דיקא, בחינת חרון אף וכעס, שעל־ידי־זה צריך להתיגע על הפרנסה ביגיעה גדולה כנ"ל, כי אדם הראשון פגם בזה שלא שמר את השפע העליונה מחמץ למטה, דהינו שלא יקלקל את השפע העליונה - שפע של עשירות וברכה וכל טוב, שלא יקלקלה על־ידי הכעס, חס ושלום. כי זה בחינת "עץ הדעת טוב ורע", דהינו כשיורדת השפע למטה, יש בה אחיזת טוב ורע, כי יכולין להמשיכה בבחינת עשירות דקדשה שהוא שרש הנפשות, שהוא בחינת הגדלת השם, שעל־ידי־זה מתקרבין כל הנפשות להשם־יתברך. וכן יכולין חס ושלום להפך, שמי שאינו שומר את עצמו מכעס וחרון אף, חס ושלום, אזי נתהפכת השפע לרע גמור, שהוא הכעס שנקרא רעה, כנ"ל.

והשם־יתברך הזהיר את האדם שלא יאכל כלל מעץ הדעת טוב ורע, דהינו שיזהר שלא יינק ויאכל מהשפע הנמשכת למטה במקום שיכולה להתהפך לכעס, שזהו בחינת טוב ורע כנ"ל, כי למטה עומד השפע על המשקל, לטוב או לרע, או שיזכה לעשירות גדול וכל טוב, או שתתהפך לכעס, חס ושלום, שהוא רע וכנ"ל. ומחמת שאדם הראשון אז ביום בריאתו, שלא זכה עדין על־ידי מעשיו הטובים בבחינת אתערותא דלתתא, רק השפע ירדה מלמעלה בבחינת אתערותא דלעלא, כידוע, על־כן לא היה לו כח לברר אור השפע במקום שנאחז בה טוב ורע הנ"ל, דהינו שישמר את עצמו מכעס ויקבל השפע של עשירות, על־כן צוהו השם־יתברך שלא יאכל כלל מעץ הדעת טוב ורע, רק שיקבל השפע ממקום גבה ועליון מאד, דהינו קדם שמתחלת לירד למקום שיש בו אחיזת הכעס, שהוא בחינת עץ הדעת טוב ורע וכנ"ל. וזהו בעצמו בחינת מצה ואסור חמץ, כמובא שחמץ הוא בבחינת עץ הדעת טוב ורע, הינו כנ"ל, שצריכין עתה לקבל השפע בבחינת מצה, שהיא אור עליון וגבוה מאד, קדם שמתחיל לירד למטה במקום שיכולה להתהפך לכעס, חס ושלום, כי עתה אין בנו כח לבררה, וכנ"ל.

ועל־כן נקרא החטא של אדם הראשון כעס, כמו שכתוב (משלי יב, טז): "אויל ביום יודע כעסו", שדרשו רבותינו ז"ל על אדם הראשון שחטא והראה כעסו מיד ביום שנברא, הינו כנ"ל, כי איתא בכתבים, שעץ הדעת טוב ורע הוא בבחינת צלם שראה נבוכדנצר: *) "ראשה די דהב טב, חדוהי ודרעוהי די כסף, מעוהי וירכתה די נחש" וכו' (דניאל ב, לב), הינו כי עקר בחינת עץ הדעת טוב ורע הוא בבחינת הממון והעשירות, שהוא בחינת (שמות כה, כג): "זהב וכסף ונחשת", ששם עקר אחיזת הטוב ורע, כי שם תלוי במשהו, בחוט השערה, שאם ישמר את עצמו מכעס - יזכה לעשירות דקדשה, שהוא שרש הנפשות שכולל כל טוב, ולהפך, חס ושלום, יוכל להתהפך לכעס, וכנ"ל: