# יז

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/64/17/

וזה בחינת מרור על שם (שמות א, יד): "וימררו את חייהם בעבדה קשה" וכו', הינו שעתה יוצאין מגלות מצרים ומעלין את העשירות ממרירות הכעס, שמשם מרירת ויגיעת הפרנסה כנ"ל, כי עתה זכינו למצה שהיא השפעת אור הגדול מלמעלה, שאנו מקבלין אותו בבחינת מצה קדם שבא לידי אחיזת הכעס שהוא בחינת חמץ כנ"ל, שעל־ידי־זה אנו חוזרין ולוקחין כל השפע מהגלות מפרעה ומצרים, כי חוזר העשירות למקומו לישראל, על־כן צריכין לאכל מרור, כדי לזכר את מרירות השעבוד שהוא מרירות הפרנסה, למען ידעו בני ישראל מעתה, כמה וכמה צריכין לשמר את עצמם מכעס שהוא טורף הנפש, שעל־ידי־זה אובדין העשירות ונופלין למרירות יגיעת הפרנסה, ובזה שאוכלין מרור בליל פסח - ממתיקין ומבטלין מרירת השעבוד של מצרים שהוא מרירת הפרנסה שנמשך מכעס, שהוא בחינת 'עצבות ומרירות', כמו שכתוב (דניאל יא): "ויתמרמר מלך הנגב", שפרושו לשון כעס.

ועתה אנו יוצאין מכל זה ומהפכין הכל ומעלין הכל למקומו ושרשו, כי מעלין העשירות למקומו לישראל, כי מרור שאוכלין עם המצה מרמז, שמרירת השעבוד שהוא בחינת עניות וחסרון הפרנסה נתהפך עתה לעשירות גדול, כי חזרו והעלו העשירות ממצרים, שלקחו וגזלו לעצמן העשירות של ישראל ומררו את חייהם בעבודה קשה שהוא יגיעת הפרנסה וכנ"ל, ועתה חזר הכל לישראל. וגם על־ידי אכילת מרור יזכר כל אחד כמה צריך לשמר את עצמו מכעס, כדי לזכות לעשירות דקדשה כדי להנצל ממרירות שסבלנו במצרים, שהוא בחינת מרירת הפרנסה, כנ"ל: