# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/64/18/

וזה בחינת הטבול בחרסת, שהוא זכר לטיט שנתענו בו במצרים (פסחים קטז.), כי כשנופלין, חס ושלום, למרירת יגיעת הפרנסה על־ידי פגם הכעס, שהוא בחינת תאות ממון, זהו בחינת טיט היון, כי תאות ממון נקרא (זכריה ט, יא):: "בור אין מים בו", כמו שמבאר במקום אחר, כמו שפרש רש"י על פסוק (תהלים מ, ג): "ויעלני מבור שאון מטיט היון", שנאמר על גלות מצרים.

על־כן כשהיצר־הרע מסית לאדם שיכעס, צריך להזכיר את עצמו כמה וכמה יפסיד על־ידי־זה בגשמיות וברוחניות, כי יפסיד על־ידי הכעס את העשירות דקדשה, שהוא שרש כל הנפשות כנ"ל, ושם בעשירות דקדשה כל הגונין עלאין וכל הניצוצות הקדושות. ואם חס ושלום, לא יעצר ברוחו ויכעס, חס ושלום - יאבד הכל ויפל ליגיעות וטרחות ומרירות הפרנסה שהוא בחינת תאות ממון, שהוא בחינת 'טיט היון', שהוא עקר מרירת הגלות, שעל זה נאמר (תהלים סט, ג): "טבעתי ביון מצולה ואין מעמד" וכו'. כי מבאר בדברי אדמו"ר ז"ל בהמעשה של בעל־תפלה, שמכל התאוות יכולין להוציא חוץ מתאות ממון וכו', אם לא וכו'.

ועל־כן תאות ממון הוא בחינת 'יון מצולה ואין מעמד' בחינת 'טיט היון'. וזה בחינת חרסת זכר לטיט - לזכר עני ושעבוד מצרים, שהוא בחינת מרירת השעבוד של תאות ממון, שהוא בחינת "טיט היון" כנ"ל - שצריכין לזכר זאת לשמר את עצמו מכעס כדי לזכות לעשירות דקדשה כנ"ל, ועשירות דקדשה הוא בבחינת חרסת - שנעשה מפרות שנמשלו בהם ישראל, כמו שכתוב בשלחן ערוך (ארח־חיים, סימן תעג, סעיף ה), כי נפשות ישראל שרשם בעשירות דקדשה, ששם כל הגונין שמאירין בנפשות ישראל בבחינת (ישעיה מט, ג): "ישראל אשר בך אתפאר".

ועל שם זה נקראים 'ישראל', על שם אלו הפרות החשובים שהם תפוחים ואגוזים וכו', על שם ההתפארות והגונין שבהם, כמו שכתוב (שיר־השירים ו, יא): "אל גנת אגוז ירדתי לראות וכו', הפרחה הגפן הנצו הרמנים" - שמרמז על הגונין ומעשים טובים של ישראל, על־כן על־ידי החרסת שנעשה מאלו הפרות שנמשלו בהם ישראל, על־ידי־זה מעוררין הגונין עלאין שהם בחינת עשירות דקדשה, בחינת שרש נפשות ישראל, ובזה מבטלין וממתיקין בחינת טיט היון, שהוא בחינת גלות מצרים, שהיא בחינת עניות וכו', כנ"ל.

ובאלו החרסת טובלין את המרור, שהוא בחינת הכעס, להורות שכשבא לכלל כעס - יזכר את יקר תפארת הגונין של שרש נפשות ישראל שהוא עשירות דקדשה, ועל־ידי־זה יעצר את רוחו ויכבש כעסו כדי שיזכה לעשירות הזה. נמצא, שמבטל הכעס, שהוא בחינת מרור, על־ידי שזוכר בעשירות, שהוא בחינת גונין, שהוא בחינת חרסת, שנעשה מפרות שנמשלו בהם ישראל שבהם כל הגונין וכנ"ל. וזהו בחינת טבול המרור בחרסת, וכנ"ל: