# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/64/19/

וזה בחינת ספירת העמר, שהיא הכנה לקבלת התורה בשבועות, שהוא עקר התקרבות נפשות ישראל לאביהם שבשמים, כי בפסח, שהוא יציאת מצרים, שאז יוצאין מזהמת מצרים, אז התחלת התקרבות הנפשות להשם־יתברך, ואז מאיר ומשפיע השם־יתברך אור גדול ונפלא מאד שלא בהדרגה, כדי לגאל ולהוציאם מתקף זהמת מצרים, שלא היה אפשר להוציאם משם כי אם על־ידי־זה, על־ידי שגלה והביא עליהם אור גדול מאד וכו', כמובא בכונות (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק א), אבל אחר יום ראשון נסתלק זה האור ולא נשאר רק רשימה, ואז צריכין לטהר עצמן מזהמת מצרים בהדרגה ובמדה, שזהו בחינת ספירת העמר, כמובא (שם), הינו שבספירה אנו מתחילין להתקרב להשם־יתברך בהדרגה ובמדה.

וזהו בחינת הנפת עמר שעורים, כי עמר שעורים הוא בחינת חמשה גבורות מנצפ"ך, כמובא (שם פרק ה), שהוא שרש הנפשות שיוצאין מגבורות, כידוע, [וכמבאר בסימן ס"ח וס"ט ששיך להתורה הנ"ל]. ואז ביום ראשון של ספירה אז הוא התחלת התקרבות הנפשות להשם־יתברך, להכין עצמן לקבלת התורה, אז מניפין העמר שעורים שהוא שרש הנפשות כנ"ל, ועל־כן הקרבן אז בבחינת מאכל בהמה, כי מעלין הנפשות מזהמתם שהיו משקעין במעשה בהמיות, ומעלין אותם משם ומרימין אותם ומקרבין אותם להשם־יתברך.

ועל־כן אז צריכין להתחיל לספר הימים והשבועות, כי מכאן ולהלאה חשבנא, כמו שאיתא בזהר הקדוש (אמור צז:), כי הספירה זה בחינת משפט הנ"ל - שצריכין כשמקרבין הנפשות להשם־יתברך, כי משפט הוא בחינת חשבון ומספר ומנין, שצריך האדם לשפט את עצמו בכל יום לתן דין וחשבון בינו לבין קונו על כל המעשים שהוא עושה, למען יזהר מעתה לסור מרע ולעשות הטוב, כי עקר המשפט הוא בבחינת חשבון, דהינו שהוא ממארי דחשבנא - שחושב ושופט את כל דרכיו בכל יום ויום. כי צריך לידע שכל ימיו חרוצים וקצובים ומנויים, כמו שכתוב (איוב יד, ה): "אם חרוצים ימיו מספר חדשיו" וכו', וצריך לתן דין וחשבון על כל המעשים שבכל יום ויום.

וזה בחינת ספירה שצריכין לספר הימים והשבועות, שעל־ידי־זה ממשיכין בחינת משפט הנ"ל, שיזכה לשפט את עצמו בכל יום ויום, שיזהר שיהיו שלמים ותמימים להשם־יתברך בבחינת "תמימות תהיינה", ועל־כן צריכין לספר מיום הנפת העמר עד עצרת, דהינו מתחלת התקרבות הנפשות שאז מתחילין לבנות ה'היכל־הקדש' הנ"ל, שאז צריכין להתחיל לעסק במשפט שהוא בחינת ספירה כנ"ל, כדי לכלות ולשרף את הרע שסביב הנפשות. עד שזוכין בשבועות אחר גמר הספירה, שהוא בחינת משפט, שאז נתלהב ויוצא לאור אש המשפט, ואז זוכין לקבל את התורה שנקראת משפט שמקבלין אותה על־ידי האש, כמו שכתוב (דברים ה, כ): "ודבריו שמענו מתוך האש". כי להאש של מתן תורה זכו על־ידי המשפט, שהמשיכו עליהם בכל ימי הספירה וכנ"ל, ואז הוא גמר בטול הרע, ואז עקר שלמות התקרבות הנפשות להשם־יתברך, שהוא קבלת התורה שזוכין בשבועות. ועל־כן באמת ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זהמתן (שבת קמו.), על־ידי אש המשפט שזכו על־ידי הספירה כנ"ל, רק על־ידי הערב רב שנתקרבו גם־כן, שלהם אין מועיל משפט כנ"ל, על־ידי־זה גרמו אחר־כך מה שגרמו.

וזהו בחינת "אני אמרתי אלקים אתם" וכו', שנאמר במזמור פ"ב שמדבר כלו ממשפט, כמו שכתוב שם: בקרב אלהים ישפט עד מתי תשפטו עול וכו', שפטו דל ויתום וכו'. כי על־ידי המשפט נתבטל הרע עד שהיו דומין למלאכים, כי פסקה זהמתן, שזהו בחינת (פסוק ו): אני אמרתי אלקים אתם וכו', כמו שדרשו רבותינו ז"ל, אך על־ידי חטא העגל שגרמו הערב רב שאין מועיל להם משפט, על־ידי־זה אכן כאדם תמותון וכו'. ועל־כן מסים: קומה אלקים שפטה הארץ וכו'. הינו שהוא מבקש שעתה אנו צריכים שהשם־יתברך בעצמו יעורר אש המשפט, לכלות ולבער הרע של הערב רב, שאין בנו כח לבערו על־ידי אש המשפט שלנו, כי אם השם־יתברך בעצמו צריך לסיע לנו ולהמשיך המשפט שלו עליהם כדי לבער הרע שלהם גם־כן, עד שכל הגויים יתקרבו אליו יתברך, שזהו בחינת כי אתה תנחל בכל הגוים, כי השם־יתברך בודאי יש לו כח לכבש ולנחל כל הגוים, להכניע ולבטל הרע של כלם כמו שיהיה באמת לעתיד שיתקים (צפניה ג, ט): "כי אז אהפך אל כל העמים שפה ברורה לקרא כלם בשם ה'" וכו':