# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/hoshen-mishpat1/1006/64/2/

וכל ההכחשות והדין ודברים ששכיח בין בני אדם בעניני ממון - הכל נמשך מבחינה הנ"ל, מחמת שהממון שהוא העשירות של האדם נמשך בשרשו מבחינת כסא כבוד הנ"ל, בחינת 'היכל־הקדש', בחינת ירושלים, כנ"ל, ומחמת שזאת הקדשה שוכנת תמיד בין הקלפות לברר ניצוצות משם, בבחינת (יחזקאל ה, ה): "זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות", וזה עקר כל עסקי המשא־ומתן, שהכל בשביל לברר הניצוצות ולהעלות הקדשות הנפולות, על־כן שכיח הרבה הכחשות ודין ודברים בעסקי הממון, כי זה נמשך מהקלפות השוכנים סביב הממון והעשירות שהוא בחינת 'היכל הקדש', כנ"ל.

ועל־כן התקון לזה הוא משפט כנ"ל, הינו שצריכין לבוא למשפט, כמו שכתוב (דברים כה, א): "כי יהיה ריב בין אנשים ונגשו אל המשפט", כי המשפט הוא בחינת אש כנ"ל, והוא שורף את הרע שסביב העשירות שהוא נמשך מהיכל־הקדש הנ"ל, ועל־ידי־זה מבטל כל ההכחשות, וכל הגזלות שרצה אחד לגזל את חברו שנמשך מרע הנ"ל שסביב היכל הקדש כנ"ל, כי עתה נתבטל על־ידי אש שנמשך על־ידי המשפט־צדק שפוסקין הדינים.

וזה וכשיהיו בעלי הדין עומדים לפניך יהיו בעיניך כרשעים, וכשנפטרין מלפניך יהיו בעיניך כזכאין כשקבלו עליהם את הדין (אבות א, ח) - כי קדם שיוצא המשפט לאור, גם הזכאי שהממון שלו נחשב כרשע, מאחר שהכרח לבוא למשפט, שזה מורה שהרע שסביב המשא־ומתן נאחז בהחיב הכופר ממון חברו עד שהביאו לידי כפירה והכחשה, ואז בודאי נתאחז גם בו איזה מעט מהרע, כמבאר בהתורה הנ"ל, שהרע שסביב הנפשות שמקרבן שהם בחינת 'היכל הקדש', יכול להתאחז גם בלב המקרבן, חס ושלום, כי גם זה שעוסק במשא־ומתן הוא בבחינת מקרב ומעלה נפשות להשם־יתברך, שהם בחינת הניצוצות והנפשות שבהממון והמשא־ומתן, שצריך לבררם ולהעלותם, שבשביל זה הם עסקי כל המשא־ומתן, כמבאר בדברי אדמו"ר ז"ל כמה פעמים [כמו שכתוב בהלכות גביות מלוה, הלכה ג, על־פי התורה הזאת עין שם].

ועל־כן באמת כל העוסק במשא־ומתן - צריך לשמר את עצמו מאד מאד שלא יתאחז בו הרע של הקלפות שהם סביב העשירות, כנ"ל. והעצה לזה הוא משפט - שצריך לשפט את עצמו בכל עת, דהינו להתבודד ולדבר בינו לבין קונו, ולשפט ולדון את עצמו על כל הדברים שהוא עושה וכו'. ואז בודאי יתעורר אש המשפט וישרף את הרע שלא יתאחז בלבו, ולא יתאחז גם בהמשא־ומתן, ואזי בודאי ישמרהו השם־יתברך שלא יצטרך לבוא לפני דינים למשפט, כי אש של המשפט שלו ששפט את עצמו בעצמו ישרף את הרע הנ"ל, שמשם נמשכים כל ההכחשות שבמשא־ומתן, ואזי בודאי ינצל מדין ודברים, ולא יצטרך לבוא אל המשפט לפני דינים. ועל־כן זה שבא לפני דינים אף־על־פי שהוא זכאי, נחשב גם הוא כרשע בשעה שעומד לפני הדין, מחמת שלא זכה לגרש ולבער הרע שסביב המשא־ומתן על־ידי המשפט שלו בעצמו וכנ"ל.

אבל כשנפטרין מלפניך אזי שניהם כזכאין - כי על־ידי המשפט צדק שיצא מלפני הדינים - נשרף ונתבטל הרע שסביב זה המשא־ומתן, עד שגם החיב נחשב כזכאי מאחר שקבל עליו את הדין והמשפט, שעל־ידי־זה נשרף ונתבטל הרע שסביב המשא־ומתן שנתאחז בו ביותר, עד שבא לידי הכחשה, ועכשו כבר נשרף הרע ונתבטל גם ממנו על־ידי אש המשפט, וכנ"ל: